Skip to content

דורקהיים – על ההתאבדות

אפריל 4, 2010

דורקהיים – תגובה לקריאה חלקית בספרו 1

אמיל דורקהיים מייחס חשיבות רבה לחברה. אין פלא, כסוציולוג, היינו מצפים בדיוק לסוג המחשבה הזה. דורקהיים מייחס לחברה משמעות כ"כ עמוקה ורחבה, עד כי לעיתים נדמה שהוא ממעיט בערכו של האינדיבידואל יתר על המידה, או לפחות, יותר מהמקובל כיום. בעיצומו של העידן הפוסט-מודרני, שבו נדמה שכל אינדיבידואל פועל ומתקיים ברשות עצמו, מוזר לשמוע, ואף קשה לקבל, טענה שכזו.

בספרו על תופעת ההתאבדות, מנסה דורקהיים לנעוץ את ההסבר העיקרי לשכיחות מקרי ההתאבדות בגורמים חברתיים, ולא בנסיבות פרטיות של אינדיבידואלים בחברה או בהשפעה של גורמי-הטבע. בין הגורמים שהוא מוצא לא-רלוונטיים נמנים תנאי-מזג האוויר והעברה תורשתית-גזעית של נטיית ההתאבדות מאדם לצאצאיו. כמו-כן שולל דורקהיים את שכיחות מקרי ההתאבדות כתוצאה של מעשי חקיינות. הגורמים שדורקהיים מעלה כבעלי קשר למקרי ההתאבדות הם בעלי אופי חברתי מובהק. דורקהיים מוצא מתאם בין שעת ההתאבדות לשעות היום  (ובערים הגדולות – גם לשעות בהן פועלת תאורת הרחוב), ומשייך עובדה זו לפעילות המתרחשת בשעות אלו – האינטראקציה החברתית. כמו כן, מוצא המחבר קשר בין השתייכות לזרמים דתיים מסויימים (פרוטסטנטיים למשל), ובין מספר ההתאבדויות ביחס לאוכלוסייה.

את הקשר לדת דורקהיים מייחס למידת נוכחות הכנסייה בחיי היום-יום. בזרם הקתולי וביהדות יש מעט מקרי התאבדות מכיוון שכהן-הדת תופס מקום מרכזי בחייו של הפרט, וגם משום שמרבית התנהלות היום-יום מוכתבת מגבוה ע"י חוקי הדת. באמונות אלו יש פחות מקום לחופש בחירה, ולכן, לדידו, פחות הזדמנויות לטבוע בים האפשרויות שמציע העולם ויותר וודאות ביחס לחיים, ומכאן, פחות נטייה להתאבדות.

כאמור, קשה לקבל טענה כזו בתקופתנו, לאור התחזקות התרבות החילונית והיחלשות מוסדות הדת. האדם שמשתקף מתורתו של דורקהיים הוא יצור חלש, שצריך הגנה וסיכוך מפני העולם, מציאות-קיומו-שלו ואפילו מפני החברה. יש אמת בטענתו שהדת מספקת תשובות מוכנות-מראש לשאלות קיומיות, ושאכן המפגש וההתעסקות עם שאלות אלו הוא קשה. האמונה בדת נותנת מענה לארבעת הנושאים המרכזיים שעולים בטיפול נפשי –  המוות, הבידוד, החירות וחוסר המשמעות 2 אבל עושה זאת מנקודת הנחה שונה לחלוטין. מיקוד השליטה הוא חיצוני, האל, לעומת הנחת היסוד הטיפולית שבה האדם מסוגל, הוא פשוט צריך להסיר את מחסומי נפשו 3. העדפת מיקוד השליטה הפנימי, והאמונה שאדם הלוקח אחריות על גורלו הוא אדם טוב יותר איננה חדשה. אפשר לראות את השקפת העולם הזו בכתביו של איבן-ח'לדון מהמאה ה-414 , שהקדים את רוטר5 בטביעת המושג בכ – 600 שנה.

לסיכום, טענתו של דורקהיים שלמעשה ההתאבדות יש מקור סוציולוגי נכונה, אך אין זה המקור הבלעדי. בנוסף, הנחת היסוד של דורקהיים בדבר מסוגלותו של האדם אינה מתאימה לעידן הנוכחי שבו רוח-האדם, וכוחותיו האישיים מועלים על נס.

1 Emile Durkheim, Suicide: A Study in Sociology, trans. By John Spaulding and George Simpson, London: Routladge and K. Paul, 1952. החלקים שקראתי היו ההקדמה ופרקים 2-4 בספר הראשון, וכן פרקים 1-2 בספר השני.

2 ארווין יאלום – מתנת התרפיה, 2002, בהוצאת כנרת

3 פרויד, בשיעור תורות אישיות של ד"ר צבי כרמלי. אני לא יודע מאיפה לקוח הציטוט.

4 אקדמות למדע ההיסטוריה – איבן ח'לדון – 1377, עמ' 81: "…שחוקי-השילטון ומשטר-הלימודים פוגעים בעוז-רוחם של בני-האדם, מפני שהכוח המרסן הוא כאן חיצוני; אבל חוקי-הדת אינם משחיתים את עוז-הרוח, מפני שהכוח המרסן הוא כאן מהותי-פנימי.". הכותב מתייחס לחוקי הדת כפנימיים בגלל "אש האמונה הפנימית" שבוערת במאמינים בעקבות קבלת חוקי הדת מהנביא מוחמד ישירות.

5 ויקיפדיה ברור לי שויקיפדיה היא לא מקור אמין במיוחד, אבל לא אני לא יודע את מה לצטט. זה פשוט ידע כללי, ולא מקריאת מאמר כזה או אחר.


מודעות פרסומת
One Comment
  1. אני permalink

    תודה אחינו! עזרת לי…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: