Skip to content

אריסטו נגד קאנט, אריק נגד קני

אפריל 5, 2010

אריסטו נגד קאנט, אריק נגד קני

כל אדם מגיע לעתים למצב בו הוא תוהה האם פעולה שברצונו לבצע היא מוסרית. לרוב המבחן המוסרי מתרחש רק בפינה קטנטנה ואחורית בראשנו ואנו פוטרים את עצמנו מעיון מעמיק בו בתירוצים שונים ובתשובות שטחיות. רק כאשר מדובר באירוע חריג ולא-מוכר, או שנסיבות המקרה השתנו בצורה קיצונית אנו מקדישים מעט יותר מאמץ לבחינת הפן המוסרי של מעשינו.

שאלת המוסר והמאפיינים של פעולה מוסרית הן שאלות שהעסיקו דורות על גבי דורות של אנשי רוח ופילוסופיה, כמו גם אנשים פשוטים מן המניין. שאלות מסוג זה מלוות את המין האנושי משחר קיומו, או לפחות מהנקודה שבה החל לייחס לעצמו אנושיות. גם בתקופה הנוכחית, כבכל תקופה אחרת, אנו פוגשים בשאלות הללו ובמגוון רחב ועצום של תשובות. לעיתים נתנגש בשאלות המוסר בריש גלי, בהפגנות סוערות ומחאות ציבוריות, ולעיתים נאבק איתן בבחירות אישיות, שאופיין אינו צעקני, אך קולן נשמע היטב. בתרגיל זה אנסה לבאר את גישתו של אריסטו למוסר ולסגולה הטובה, להשליך אותה על החיים בתקופתנו ולבחון כיצד גישה זו עומדת ביחס לגישות אחרות.

אריסטו טען שלכל פעולה אנושית יש תכלית ותוצאה.[1] לחלק מהפעולות יש 'תכלית תשתיתית', שמטרתה לסייע בהגשמת תכלית אחרת, ולחלק מהפעולות יש תכלית למען אותה התכלית בלבד. תכליתן הסופית של כל הפעולות היא האושר. האושר הוא התכלית היחידה שאנו שואפים אליה מפני עצמה, ולא בכדי להגיע לתכלית אחרת. האושר הוא התכלית היחידה שגלומות בה כל שאר התכליות, הוא האוטרקיה והוא מספק את כל צרכינו. לפי אריסטו, הדרך להגיע אל האושר אינה דרך סיפוק התאוות אלא באמצעות המידות הטובות. כיוון שלדעת אריסטו הטלאולוג תוצאת הפעולה היא הדבר החשוב ביותר והיא זו שקובעת האם הפעולה היא מוסרית או לא, הדרך אל האושר האנושי, הפרטי והמדיני, היא עשיית מעשים בעלי תוצאות טובות.

בנקודה זו אבקש להכניס לדיון את גישתו של קאנט, וכן את שני האסיסטנטים שלי לתרגיל זה: אריק, אשר דוגל בגישתו של אריסטו וחי על-פיה, וקני, הדוגל בגישתו של קאנט  ומנהל את חייו בהתאם לגישה זו.[2]

אם כן, כיצד ינהג אריק בחי היום-יום? אריק מחפש את האושר בכל פעולה אותה הוא עושה. אין הוא אגואיסט יתר על המידה, כיוון שאריסטו האמין שהאדם הוא יצור חברתי,[3] ואין הוא אלטרואיסט יתר על המידה, כיוון שהוא אינו מוצא בפעילות שהיא למען האחר בלבד את  אושרו שלו. אריק ימלא אחר "חוק האמצע" וישתדל לנהל חיים מאוזנים.[4]

הבה נבחן כיצד נוהג קני, ומתוך כך נעלה על יסודות הגישה של קאנט. קני, כמו אריק, עסוק בבחינה מתמדת של פעולותיו. בשונה מאריק, קני אינו מחפש את אושרו האישי, כיוון שלדעתו הרצון הטוב הוא התכלית הראויה ביותר ולא האושר. לדידו, חיפוש אחר האושר הוא בזבוז של התבונה שניתנה לנו. קני משתמש בתבונתו כדי לנסח לעצמו חוקים רבים, אותם הוא רושם בפנקס קטן שהוא מכנה "ספר החוקים הכלליים של המוסר של קני". קני בוחן כל מעשה וכל בחירה, ושואל את עצמו האם היה רוצה שכולם ינהגו בצורה כזו כל הזמן: אם תשובתו חיובית, הוא רושם את החוק בפנקס, ופועל כך, מתוך כבוד לחוקים הכתובים. קני רוצה שהכבוד לספר החוקים יהיה המניע היחיד למעשיו, לכן גם אם פעולה כלשהיא תענה על הצו הקטגורי אבל תגרום לו הנאה הוא ימנע ממנה; אם תשובתו שלילית, אין הוא פועל כך, גם אם פעולה זו תסב לו אושר רב, כיוון שברצונו להיות אדם מוסרי וכי לדעתו אין בהכרח חפיפה בין המוסר והאושר. למעשה, קני מאמין שלא ניתן לצפות את כל ההשלכות של מעשה כלשהו, ולכן אין לייחס לתוצאות הצפויות של מעשה כלשהוא חשיבות בהחלטה הנוגעת למידת המוסריות שלו.[5]

כפי שניתן לראות מהמחשה זו, שני האסיסטנטים שלי חלוקים בדעותיהם בסעיפים רבים. אריק המאושר והחייכן מגדיר את עצמו מוסרי, וכך גם מגדיר את עצמו קני בעל הפנקס וחד-המחשבה האומלל. ישנם מספר נושאים עליהם שניהם מסכימים, אך על פי רוב הנושאים הם מנהלים וויכוחים סוערים. הבה נסקור מעט מן הנושאים הללו, ונברר מה חושב עליהם כל אחד מהם.

וויכוח שנשמע לרוב ביניהם נסב סביב שאלת החירות. קני טוען שהחירות איננה חיונית לקיומו של אדם מוסרי. למעשה, קני אינו מרגיש חופשי במיוחד. תבונתו ופנקס החוקים שלו קובעים עבורו האם עליו לבצע מעשה או פעולה מסוימת ואין הוא נדרש לבצע שום בחירה נוספת, לאחר שבחר להישמע לחוקי הפנקס. אריק לעומתו, מתקשה להחליט. כיוון שאריסטו לא התייחס לנקודה זו בצורה ישירה, עליו לנחש מה היה אומר. כתב אריסטו:[6]

"ניתן גם לומר שמי שאיננו שמח בעשותו מעשי שבח, איננו כלל איש טוב"

כלומר, מי ששמח בעשותו מעשה ניתן להניח שרצונו היה בכך. מכך מסיק אריק כי ייתכן שאדם יעשה מעשים טובים מבלי לבחור לעשות אותם, כלומר לא להיות שמח בעשותם. אריק טוען שאדם כזה לא יהיה מוסרי, כיוון שאינו בוחר בדרך הסגולה הטובה. בנוסף לטיעון זה, מסתמך אריק על קריאה קפדנית  בטיעוניו של אריסטו אודות פסילת אורח החיים הרודף אחר הרווח כאורח החיים שיוביל את האדם לאושר.[7] בטיעוניו משתמש אריסטו בשורש ב.ח.ר. פעמים רבות, ולא נותר אלא להניח שהוא דוגל באפשרות הבחירה, ומכאן, שיש נחיצות בקיומה של חירות לקיומו של מוסר.

הבה נשמע מה טוען אריק על אמונותיו של קני:

"לטענתך, אין לקחת בחשבון את תוצאות המעשים שלנו, אלא שדי בכוונה הטובה לעמוד בחוקים כדי שתהיה פעולה זו מוסרית. אין בתבונתו של האדם יכולת לדעת את כל השלכות מעשיו, וממילא אין הן חשובות. נקודת מבט זו תציב אותך הרחק משיקולי התועלת. אך אמור לי, כיצד נקבע החוק? האם אינך קובע את החוק בעזרת שיקולי התועלת שניסית להתרחק מהם? האם הניסיון לדמיין עולם שבו כולם משקרים או רוצחים, ומה יהיה בגורלה של חברה בעולם כזה, אינו שיקול תועלתי? עניין נוסף שאינך נותן עליו את הדעת הוא שאתה ואני, ולצורך העניין, כל אדם אחר, איננו שואפים לאותו עולם. אתה אינך מעוניין שרצח חפים מפשע יהיה הכלל הקטגורי, ולכן אתה נמנע מכך, והינך מוסרי. האם אדם שאינו מאמין בקדושת החיים, כלומר אינו רואה בשלילה מעשי רצח ולכן מרשה לעצמו לרצוח חפים מפשע, יהיה מוסרי בעיניך? והאם יהיה מוסרי בעיני עצמו? כמדומני כן, אדם כזה יהיה מוסרי בעיני עצמו, בדיוק כפי שאתה מוסרי בעיני עצמך. מכאן, שהחוק הכללי אינו כללי כלל וכלל, אלא פרטי ביותר. "ספר החוקים של קני" הינו בדיוק כך, ספר החוקים של קני."

קני נותר המום למספר דקות, אך מתעשת ועונה:

"אריק יקירי, אל נא תזלזל במורי ורבי. אדם נבון כמוהו צפה קשיים מן הסוג שאתה מעלה ולכן במרוצת השנים שינה את הגדרות הכלל הקטגורי, והוסיף את התכלית האנושית:[8]

"עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר,

תשמש לך לעולם גם תכלית ולא אמצעי בלבד" .

"לפי כלל זה אותו בן-עוולה לא יוכל לומר שהוא אדם מוסרי. מסכים אני איתך שבקביעת הכלל זקוקים אנו לביצוע פעולות חשבון תועלתיות, אך זכור נא, שלא כמו ידידנו שמיל,[9] חסיד תורתו של מיל, אין אני מחפש את האושר שבמעשה,[10] אלא את האנושיות! וראה שגם בשפה העברית פעולת ההתחשבות, שורשה ח.ש.ב שהוא השורש בהתחשבנות וחשבון. במידת האפשר, ניתן להשתמש בתבונתנו כדי לצפות את תוצאות מעשינו, אין זה חטא.

"ועתה אמור לי ידידי, האם פועל אתה מתוך שאיפה להיות מאושר או שאיפה להיות מוסרי? אין אפשרות לפעול לפי שני הרצונות הללו בו-זמנית. דמיין ברוחך אדם שגנב סכום כסף גדול מגנב ידוע. אין ספק שהוא מאושר! זכייתו גדולה, תועלתה של החברה טובה ואפילו עונשו של הפושע מתאים לפשעו. אך האם הוא מוסרי? לשאלה זו נמצא תשובה במניעיו של הגנב. לדעתך, אין זה משנה אם עשק מתוך רווח אישי או מתוך חובת עשיית הצדק עם הפושע. לדידי, אין הוא טוב יותר מהפושע אם מניעיו היו תועלת אישית. אמור מה דעתך!"…

הדיון עוד יימשך זמן רב, לכן נדמה לי כי מוטב שנעצור אותו בנקודה הזו. כפי שראינו, אין תמימות דעים בין שני הידידים. לסיכום ניתן לומר כי אמנם חלק מההבדלים בגישותיהם נובע מהבדלים בתקופות בהן נכתבו התורות, אך למרות זאת עדיין ניתן לעמת את שתי הגישות. לדעתי האישית, אריק, כלומר אריסטו, משכנע יותר. למרות זאת, אני מקווה שהצלחתי להעביר את דבריו של קני, כלומר קאנט, בצורה נאמנה למקור.


[1] אריסטו, אתיקה: מהדורת ניקומאכוס, תר' יוסף ג. ליבס, ירושלים: שוקן, תשל"ג.  עמוד 1.

[2] יש לציין שאת העבודה כתבתי לבד, שני האסיסטנטים הינם פרי דמיוני. השמות, למרות העדפתי לשמות עבריים, נבחרו כך שיהיה קל לזהות כל דמות עם ההוגה המתאים לה.

[3] שם, עמוד 24.

[4]Aristot. Nic. Eth. 1103b http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0054%3Abekker%20page%3D1103b

[5] קאנט, עמנואל, הנחת יסוד למטפיסיקה של המידות תר' מ’ שפי, בעריכת  ש’ שטין.‫ ירושלים : מאגנס, תש"י.

[6] שם, עמוד 29.

[7]שם, עמוד 20, פסקה שנייה.

[8] ציטוט מסיכום השיעור על קנט.

[9] שמיל הינו דמות פיקטיבית.

[10] מיל, ג'ון סטיוארט: התועלתיות תר' יוסף אור; בעריכת ח"י רות. ירושלים : מאגנס, תשמ"א 1980. עמוד 16

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: