Skip to content

ליל הסדר – בחינה פונקציונאליסטית

אפריל 10, 2010

רדקליף-בראון[1] מציע גישה פסיכולוגית-סוציולוגית חדשה לניתוח החברה ומוסדותיה. לדידו, מהותם האמיתית של מוסדות חברתיים טמונה בתרומתם לעיצוב החברה והפרט בהווה ובעתיד.[2] בבסיס הגישה חמש הנחות-עבודה: 1) בנפשו של כל פרט בחברה יש מערכת של סנטימנטים שמווסתת את התנהגותו בהתאם לצרכי החברה. 2) כל גורם המשפיע על החברה הופך להיות אובייקט לסנטימנטים שכאלו. 3) הסנטימנטים אינם מולדים – הם תוצר של השפעת החברה על היחיד. 4) מנהגי החברה הם הביטוי העיקרי לסנטימנטים הללו. 5) מנהגי החברה הם הכלי העיקרי להנחלת וחיזוק הסנטימנטים בנפש הפרט. כאשר ניגשים להשוואה בין שתי חלופות לסדר הפסח, אחת מבוססת על דיון באגדה ושנייה המבוססת על דיון בהלכה, ראוי לקחת בחשבון גם את הגישה הפונקציונאליסטית של רדקליף-בראון.

הפשט של האגדה ברור ונהיר לכל הדיוט וילד. מערכת הנורמות שבה גלויה ונמצאת על פני השטח. כאשר בוחנים את ליל הסדר בראייה פונקציונאליסטית, פשטות זו היא יתרון עצום. היא הופכת את ליל הסדר למוסד חברתי המשפיע על הפרט – ובעצם על החברה – מילדות. נראה כי האגדה היא למעשה כלי חינוכי ממדרגה ראשונה ולעומתה, ההלכה דידקטית וישירה יותר. הבחינה הפונקציונאליסטית דורשת מאיתנו לשקול את "יעילותה" של כל חלופה. בהשוואה שכזו מתברר כי העיסוק בהלכה דומה ללימוד ושינון, בעוד שהעיסוק באגדה הוא חינוך והנחלת ערכים.[3]

כעת עולה השאלה – האם הנחלת ערכים ובניית האתוס החברתי הן מטרותיו היחידות של ליל הסדר? ובהקשר רחב יותר, האם אלו הן מטרותיהן היחידות של האגדה וההלכה? רדקליף-בראון עשוי לטעון שכן, אך זהו רק קול אחד מתוך מגוון רחב מאוד של פרשנויות. לסיכום, אצטט מדבריו של ביאליק, אשר בסוף מאמרו פנה אל החברה היהודית-ישראלית הצעירה וקרא: "עיקר זכות הקיום של הספרות היפה הלא היא סוף-סוף רק בזה שהיא קובעת, באמצעים המיוחדים לה, קשר קיים בין הרבים המושפעים ובין היחידים המשפיעים […[ ספרות יוצרת חיים ובונה חיים."[4]


[1]Radcliffe-Brown, A. R. The Andaman Islanders. Glencoe, Ill.: Free, 1948. Print.

[2] מוסדות חברתיים הם לטקסים, מנהגים, מיתוסים ובעצם כל מפגש של היחיד עם החברה.

[3] ביאליק מערער על טענה זו וכותב בעמוד רכ': "ואולם כך ישפטו רק "הרואים לעינים"." אמנם לשון ההלכה ציורית ומוחשית במידת מה, והיא אינה חוק יבש בלבד, אך בהשוואה לאופיה החי והמבעבע של האגדה, מוחשיותה מתגמדת.

[4] ביאליק, חיים נחמן, הלכה ואגדה, עמוד רכב'.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: