Skip to content

חרך הצצה או אנקדוטה שולית – עיון בספרו של קרלו גינצבורג

מאי 8, 2010

בספרו,[1] מביא קרלו גינצבורג את סיפור חייו וחקירותיו של טוחן בן המאה השש-עשרה, דומניקו סקנדלה, המכונה מנוקיו. למנוקיו היו דעות ואמונות די חריגות ביחס לסובבים אותו.[2] בפרק זמן שאינו עולה על 15 שנים הוא הואשם פעמיים בכפירה ובפשעי אמונה על-ידי רשויות הכנסייה, עבר חקירות רבות ולבסוף הועלה למוקד. מחקרו של גינצבורג מבוסס ברובו על תמלולי החקירות הללו, וכן על מקורות נוספים.

גינצבורג מציג את קורות חייו של אדם פשוט, שאינו נמנה על המעמדות השולטים של החברה האיטלקית של המאה השש-עשרה. לגישתו של גינצבורג, קיימת תרבות עממית שמקורה "מלמטה", וניתן למצוא הדים של גישה זו לכל אורך הספר. גינצבורג שואף לערער על התפיסה כי התרבות הזו היא "תרבות הנכפית על המעמדות העממיים"[3] או כי היא תוצר לוואי לא מעניין של "ה"השחתה" וה"סילוף" שעברו הרעיונות או האמונות הללו" בידי ההמונים.[4] גינצבורג אינו מזהה בתרבות הכתובה "סיפור-דרך" שאנו יכולים לעקוב אחריו ולהבין באמצעותו מהו מקורם של הרעיונות והאמונות הייחודיים של מנוקיו. לפיכך, מניח גינצבורג כי כפי הנראה הייתה תרבות עממית, עצמאית ומדוברת, והיא זו שמנוקיו התבסס עליה בדבריו.

ממחקרו של גינצבורג עולה השאלה מה ניתן ללמוד מסיפור חייו של אדם יחיד, בין אם הוא שליט בעל כוח או טוחן חסר מעמד. גינצבורג מודע היטב לסוגיה זו. לדידו, דווקא במקרה הפרטי של "האדם הפשוט, כשלעצמו חסר חשיבות אך מאותה סיבה בדיוק מייצג, ניתן עדיין לאתר, כמו בעולם זעיר אנפין, את מאפייניו של רובד חברתי שלם בתקופה היסטורית מסוימת."[5] לגישה זו ניתן השם מיקרו-היסטוריה.

גינצבורג מודע לכך שמנוקיו אינו "אדם פשוט" או מייצג של האוכלוסייה הכללית, אך הוא טוען כי בדיוק בשל כך ניתן לראות עד היכן נמתחות הנורמות החברתיות של החברה הכפרית באיטליה של המאה השש-עשרה. הניתוח של דבריהם של מנוקיו והעדים האחרים ושל שאלותיהם של חוקרי האינקוויזיציה מאפשר לנו לשרטט את הגבולות בין מה היה נפוץ, מה היה חריג אך מקובל, ומה היה בלתי-מקובל ובר-ענישה. בנוסף, כך טוען גינצבורג, יהיה זה בלתי סביר להתעלם ממקור ועדות היסטוריים שנמצאים בידנו, רק בגלל שאינם נוגעת להמונים, אלא ליחיד כזה או אחר.

על אף האמור לעיל, ראוי לקרוא את מחקרו של גינצבורג בעין ביקורתית. על אף מאמציו להתגבר על כך, מחקרו נגוע בחוסר אובייקטיביות רבה: דבריו של מנוקיו נאמרו תחת חקירה; לרשם החקירה היו צד ואינטרס דתי בעניין; אין זה בלתי סביר שהמסמכים עברו עריכה על-ידי רשויות הכנסייה. לרשימה הקצרה הזו יש להוסיף את חוסר האובייקטיביות הבסיסי הטבוע בכל עבודה ומחקר העוסק בהיסטוריה.[6] בקריאת ספרו של גינצבורג, ובכל מחקר מיקרו-היסטורי אחר, יש לשים לב לכך שהוא עשוי להוות חרך הצצה אל תרבות שאבדה, אך באותה מידה, הוא עלול להטעות את הקורא ולבלבל בין אנקדוטה שולית בהגדלה של מיקרוסקופ ובין דגימה של פרט מייצג מן האוכלוסייה.


[1] גינצבורג, קרלו, הגבינה והתולעים: עולמו של טוחן בן המאה השש-עשרה, מת. אייל, אורה. ירושלים: כרמל, 2005.

[2] שם, עמוד 24.

[3] שם, עמוד 16. ההדגשה במקור.

[4] שם, שם.

[5] שם, עמוד 24.

[6] למשל ביקורתו של רנאטו רוסאלדו על עבודותיהם של עמנואל לה-רוי לדורי וסיר אדוארד איוון אוונס-פריצ'ארד. Renato Rosaldo, From the Door of His Tent, in: Writing Cultute: The Poetics and Politics of Ethnography, editors: James Clifford and George E. Marcus, Berkeley: University of California Press, 1986. Pg. 77-97.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: