Skip to content

שתי דוגמות לאמפיריציזם: עיון במאמר מאת ווילרד ון אורמן קווין

אוקטובר 4, 2010

במאמרו, Two Dogmas of Empiricism,[1] מבקש וו"א קווין (Quine) לערער על שתי דוגמות של האמפיריציזם המודרני. האחת, מניחה כי קיים הבדל עקרוני בין אמירות (Statements) שהן אנליטיות ואמירות שהן סינטטיות. השנייה היא הרדוקציוניזם – הטענה כי כל אמירה בעלת משמעות שקולה למבנה לוגי שמתייחס באופן מיידי למציאות ולניסיון הממשי.[2] בעבודה זו אנסה לעקוב אחר המהלך של קווין. ראשית אציג את ניסיונותיו להגדיר אנליטיות וסינתטיות באופן ברור ונחרץ ולאחר מכן אציג את מאמציו לערער על הדוגמה השנייה. לבסוף, אבקש לבחון את ההשלכות של אימוץ הגישה של קווין ונטישת שתי הדוגמות.

תחילה, מציע קווין כי אמירה אנליטית היא אמירה ששלילתה היא סתירה עצמית. ואולם, הגדרה זו אינה מובנת דיה, שכן 'סתירה עצמית' היא מושג שדורש הבהרה.[3] לאחר מכן, מביא קווין את הגדרתו של קאנט לאנליטיות: "אמירה אנליטית היא כזו שטוענת על הנושא משהו שגלום בו מעצם טיבו."[4] קווין טוען כי ההגדרה של קאנט לוקה בחסר בכך שהיא מגבילה את עצמה למשפטי נושא-נשוא וכן טוען כי השימוש ב"מגולמות" נשאר ברמת המטאפורה, ואינו זוכה להגדרה אמיתית. לכן, קווין מציע הגדרה שונה: "אמירה היא אנליטית כאשר היא נכונה מתוקף המשמעויות (Meanings) של רכיביה, וללא תלות בעובדות."[5] כמו-כן, טוען קווין כי ניתן לחלק טענות אנליטיות לשתי קטגוריות. הקטגוריה הראשונה מכילה טענות שאמיתותן אינה תלויה בפירוש מחדש של החלקים הלא-לוגיים שלהן. למשל, (1) 'אין אישה נשואה שאינה נשואה'. ערך האמת של טענה זו נובע מהמבנה הפורמאלי שלה.[6] הקטגוריה השנייה מכילה טענות שדרוש לנו ידע נוסף, ידע על המשמעות של הביטוי, כדי לקבוע את ערך האמת שלהן. למשל, (2) 'אין אישה נשואה שהיא רווקה'. המאפיין של האמירות בקטגוריה השנייה הוא שניתן להעביר אותן לקטגוריה הראשונה באמצעות החלפה של ביטויים נרדפים.[7] לדוגמא, (2) תעבור לקטגוריה הראשונה בהחלפת 'רווקה' ו-'אישה שאינה נשואה'. אם כך מוגדרת אנליטיות, עלינו לבחון תחילה מהי משמעות ומתי נוכל לטעון כי משמעותם של שני ביטויים זהה, כלומר מתי מתקיים ביניהם קשר של נרדפות (Synonymy).

קווין אינו מצליח להגדיר משמעות באופן נחרץ וברור. הוא טוען כי לעיתים אף קשה לומר האם שתי משמעויות הן זהות, כלומר, האם שתי מילים הן נרדפות, או רק מאוד דומות אחת לשנייה.[8] לטענתו, אם הייתה הסכמה על 'מידת הנרדפות הנדרשת' החיפוש אחר הגדרה קולעת למשמעויות כישויות עצמאיות היה הופך חסר משמעות, ולכן הוא ממקד את מאמציו בחיפוש אחר דרך לקבוע נרדפות של ביטויים.[9] לגישתו, קשר של נרדפות אינו נקבע באמצעות הגדרה.[10] זאת היות ומרבית ההגדרות, בין אם מדובר בהגדרה מילונית ובין אם מדובר בהגדרת בֵּאוּר (Explication),[11] נשענות על קשרי נרדפות קודמים מבלי להסביר אותם כראוי.[12] בעקבות הכישלון לקבוע קשר של נרדפות באמצעות הגדרה, קווין פונה לקביעת קשר של נרדפות באמצעות עקרון ההחלפה (Interchangeability).[13]

קווין מביא את גישתו של לייבניץ, ה-'salva veritate', הגורסת כי שני ביטויים הם נרדפים אם ניתן להחליף ביניהם בכל הֶקְשֵׁר, מבלי לשנות את ערך האמת של האמירה.[14] ואולם, האם עקרון ההחלפה של לייבניץ מספיק כדי לקבוע נרדפות? כיוון שקווין מחפש הגדרה כללית לאנליטיות, ולא כזו שהיא ספציפית לשפה מסוימת, הוא עורך ניסוי מחשבתי וממציא שפה מלאכותית שבה כל שני פרדיקטים אמיתיים על-אודות אותו מושא, ניתנים להחלפה salva veritate. נקל לראות כי לא כל החלפה salva veritate מעידה על קשר של נרדפות קוגניטיבית.[15] אין דרך מעשית לדעת אם הזהות של ערך האמת של שני פרדיקטים בנוגע למושא מסוים היא מתוקף נרדפות של משמעויות, או פשוט צירוף מקרים, כפי שניתן לראות בדוגמא של 'יצור עם לב' ו-'יצור עם כליות'. בשלב זה טוען קווין כי הנרדפות היא תוצר של האנליטיות, ולא כפי שטען בתחילה, שהאנליטיות היא תוצר של נרדפות.[16] הוא מוותר על עקרון ההחלפה והנרדפות ומתחיל לחפש דרך אחרת להגדרת אנליטיות, באמצעות כללים סמנטיים.[17]

ניסיונותיו של קווין להגדיר אנליטיות באמצעות שימוש בכללים סמנטיים אינם צולחים. תחילה, הוא מנסה לנסח כלל סמנטי מסוג 'S0 אנליטי בשפה L0', אך כלל זה דורש הגדרה מוקדמת של אנליטיות. זאת ועוד, כלל מסוג כזה אינו מספק הגדרה כללית של אנליטיות, אלא רשימה של אמירות אנליטיות בשפה מסוימת.[18] במאמציו לנסח כלל שאינו דורש הגדרה מוקדמת של אנליטיות קווין מציע כלל הקובע כי ערך האמת של משפט מסוים הוא אמת (זו אינה קביעה אקסקלוסיבית – יש עוד משפטים שיכולים להיות אמיתיים). בהמשך, קווין מגדיר אנליטיות כך: 'משפט הוא אנליטי אם ערך האמת שלו הוא אמת לפי הכלל שהוגדר.'[19] ואולם, מהו ההבדל בין הכלל הסמנטי שהוגדר כעת, ובין כל כלל סמנטי אחר? הרי לא כל משפט שקובע שמשפט אחר אמיתי הוא כלל סמנטי של אנליטיות. אחרת, כל משפט שערכו אמת היה יכול להיות אנליטי, ולו בגלל שמשפט אחר קבע שהוא אמת. קווין גורס כי ההבדל נעוץ בכותרת בראש המסמך, וברור כי כותרת זו היא שרירותית.[20]

לאחר שבחן מספר דרכים להגדרה של אנליטיות, מגיע קווין למסקנה כי הטענה שקיים הבדל מהותי בין אמירה אנליטית וסינתטית אינה מבוססת, בעיקר משום שקשה מאוד להגדיר מהי אנליטיות. הטענה הזו היא דוגמה לא-אמפירית של אמפיריציזם.[21] בשלב זה הוא פונה לדון בדוגמה השנייה של האמפיריציזם, הרדוקציוניזם. קווין פונה לתיאוריית המשמעות-כדרך-אישוש (The Verification Theory of Meaning; להלן, מד"א), הטוענת כי המשמעות של אמירה כלשהי היא הדרך לאשש או להפריך אותו, באמצעים אמפיריים. אמירות אנליטיות הן חריגות במובן זה – הן מאוששות בכל מקרה. שימוש במד"א יכול להציל את האנליטיות מהגדרתה העמומה – אם דרך האישוש האמפירית של שתי טענות זהה,  אזי הטענות נרדפות, וכך נוכל לקבוע שניתן להעביר את (2) לקטגוריה הראשונה.[22]

קווין מתאר את התפתחות הרדוקציוניזם, כלומר את התפתחות דרך האישוש של ביטויים, במעבר מבחינה של כל מונח בנפרד לבחינה של הטענה כולה באמצעות חוויה חושית. לפי גישה זו, חוויה חושית יכולה להגדיל את הסבירות שאמירה היא אמיתית, או להקטין אותה.[23] לכך, מוסיף קווין את הפיתוח של ראסל, לפיו ביטויים אינם מכילים משמעות אלא המשמעות ניתנת להם באמצעות שימוש בהם.[24] קווין מתאר את הניסיון של קרנפ לבנות שפה שתתאר את העולם הפיסי תוך התבססות על רדוקציוניזם, אך גורס כי, על אף שעבודתו של קרנפ מרהיבה, הוא אינו מצליח להגיע למטרתו.[25] לכן, קווין מציע פיתוח נוסף של הרדוקציוניזם – מבחינה של כל טענה בנפרד אל בחינה של מכלול הטענות. בחינה של כל הידע האנושי, המדע, כיחידה אחת.[26]

קווין מדמה את הידע האנושי כשדה שתחום בחוויות החושיות. במרכז השדה נמצאות הטענות שהסבירות שנשנה את ערך האמת שלהן נמוכה, גם אם הן יוצרות קונפליקט עם חוויה חושית. בפריפריה נמצאות הטענות שהסבירות שנשנה את ערך האמת שלהן גבוהה יותר. במרכז השדה הזה נמצא גם את חוקי הלוגיקה והקשרים הלוגיים. כדי להתמודד עם קונפליקט בין הידע הקיים וחוויות חושיות אנו משנים את ערכי האמת של טענות. שינוי של טענה אחת מחייב אותנו לבחון מחדש טענות נוספות. כאלה שקשורות אליה באופן ישיר (למשל, 'יש נייר טואלט ירוק' ו-'אין נייר טואלט שצבעו אינו לבן'), או באופן עקיף (למשל, טענות שעושות שימוש באותו קשר לוגי).[27] עם זאת, ישנו חופש פעולה רחב בנוגע לאיזה משפטים עלינו לבחון מחדש כדי ליישב קונפליקט – אין קישור ברור וחד משמעי בין טענה כלשהי בשדה לחוויה חושית כלשהי, אלא מספר קישורים עקיפים, בנתיבים שונים, על פני שדה הידע כולו. קווין טוען שאין טעם לדבר על ערך האמת של משפט אחד ויחיד כדבר קבוע בניגוד למשפטים אחרים שערך האמת שלהם אינו קבוע, אלא תלוי בחוויה חושית ובעובדות המקרה. אם ייעשו שינויים דרסטיים מספיק במערכת – למשל, נשייך את הקונפליקט לאשליות או נעשה שינויים במשפטי ההקשר הלוגי – ערך האמת של כל אמירה יכול להישאר קבוע.[28]

בנקודה זו מתחברות שתי הדוגמות שקווין מנסה להפריך. היכולת להחליט באופן שרירותי אילו אמירות ישמרו על ערכי האמת שלהם, ללא תלות בנסיבות המקרה, הופכת את ההבחנה בין אנליטי לסינתטי חסרת משמעות. לכן, טוען קווין כי החלוקה למרכיב לשוני ומרכיב עובדתי בכל משפט בנפרד חסרת הגיון. בהתייחסות כוללת, המדע תלוי הן בשפה והן בניסיון, אבל לא ניתן לעקוב אחר התלות הכפולה הזו ולמצוא אותה באמירות המדעיות, כל אחת בפני עצמה.[29]

טענתו של קווין מערערת על כך שהידע האנושי נכון ומוחלט, ולמעשה, גם על קיומם של עצמים מוחשיים. לגישתו, ערך האמת של כל טענה, למשל, 'השמש זרחה היום', עומד בסימן שאלה, וכך גם עובדת קיומה של השמש עומדת בסימן שאלה. הדבר היחיד שידוע לנו בוודאות הוא החוויה החושית. שאר הידע אמנם תחום בתוך החוויה החושית, אך הוא ניתן לכיפוף וסידור באופנים שונים ומשונים, ללא וודאות כי הסידור בו בחרנו הוא אופטימאלי. קווין טוען כי סידור שמבוסס על רציונאליות מדעית הוא הסידור הנכון, כיוון שהוא מוביל לתיאוריה פרסמונית ופשוטה שמסבירה את מירב החוויות החושיות ללא צורך בשינויים והתאמות. אולם, מתוך אי-הוודאות אליה הוא מביא את הקורא, קשה לקבוע אם התיאוריה ההליוצנטרית קולעת לאמת יותר מסיפור בריאת העולם על-ידי אלוהים. קשה להמשיך לטעון שמה שאני חושב שהוא אמת באמת אמיתי, כאשר ידוע לי שקביעתי הייתה שרירותית.


[1] W. O. V. Quine, “Two Dogmas of Empiricism”, Philosophical Review 1951 (60), pp. 20–43.

בכתיבת העבודה נעזרתי גם בתרגומו העברי של המאמר. ראה: וו"א קווין, 'שתי דוגמות לאמפיריציזם', בתרגום ענת מטר וענת בילצקי, מטאפורה, סתיו 1996 (4). ההפניות בעבודה הן למאמר המקורי.

[2] קווין, עמוד 20.

[3] שם, שם.

[4] "An analytic statement … [is] one that attributes to its subject no more than is already conceptually contained in the subject." ראה: שם, שם.

[5] "A statement is analytic when it is true by virtue of meanings and independently of fact." ראה: שם, עמוד 21.

[6] 'אין' ו-'שאינה' הם חלקיה הלוגיים של האמירה, ולכן פירושם קבוע ואינו ניתן לשינוי.

[7] קווין, עמוד 23.

[8] שם, עמוד 22.

[9] שם, עמוד 22.

[10] שם, עמוד 24.

[11] זהו מושג של קרנפ (Carnap). ראה הרחבה על המושג: שם, עמוד 25.

[12] למעט במקרים של סימון, כגון ראשי-תיבות או קיצורים, אשר מעצם טבעם נרדפים לביטוי המקורי. ראה: שם, עמוד 26.

[13] שם, עמוד 27.

[14] שם, שם.

[15] נרדפות קוגניטיבית היא סוג הנרדפות הדרוש כדי להעביר אמירה אנליטית מהקטגוריה השנייה לקטגוריה הראשונה. שם, עמוד 28-29.

[16] שם, עמוד 30-31.

[17] שם, עמוד 31.

[18] שם, עמוד 32.

[19] שם, שם.

[20] שם, עמוד 33.

[21] שם, עמוד 34.

[22] שם, עמוד 35.

[23] שם, עמוד 36.

[24] שם, שם.

[25] שם, עמודים 36-37.

[26] שם, עמוד 38.

[27] שם, עמוד 39.

[28] שם, עמוד 40.

[29] שם, עמוד 39.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: