Skip to content

הרחבת הקיום של השחקן כחוויה דינמית ורגעית

דצמבר 17, 2010

מאמרו של צחי זמיר, Theatrical Repetition and Inspired Performance,[1] מסתיים בקביעה כי הקסם המושך צופים אל התיאטרון אינו טמון בעלילה, בדמויות או ברגש שהן מעוררות אלא באיזו איכות אחרת, שאינה קשורה לתוכן המחזה גופו.[2] זמיר טוען כי אותה איכות קשורה לחוויה של הרחבת הקיום (Existential Amplification) אותה חווים השחקן (באופן ישיר ובלתי אמצעי) והצופה (באמצעות הצפייה בשחקן). לטענתו, השחקן חווה הרחבה של קיומו באמצעות חזרות תיאטרליות רבות על אותה סיטואציה/מחזה. הרחבת קיומו של השחקן נעוצה באפשרות לחוות את אותה סיטואציה, בכל פעם כאילו הייתה זו הפעם הראשונה, ולהגיב אליה בכל פעם בצורה או/ו בעוצמה שונה במעט. החזרות הללו מאפשרות לשחקן למצות ולהגשים מעט יותר מהסיטואציה הנתונה ומהאפשרויות האינסופיות הגלומה בה. הרחבת הקיום אותו חווה הצופה נובעת מהצפייה בהרחבת הקיום של השחקן. היא קשורה לתחושה האנושית כי קיימת מחיצה בין האדם והעולם. תחושה זו נובעת, בין היתר, מכך שבחיי היום-יום אדם מסוגל להגשים רק אפשרות אחת ממגוון האפשרויות האינסופיות הגלומות בכל סיטואציה. הצפייה בשחקן, כאשר הוא מצליח לחרוג מגבולות הקיום האנושי והחד-מימדי מעוררת בצופה התרגשות והשראה כי גם הוא יכול לפרוץ את המחיצה שבינו ובין המציאות.

ההתנסות במשחק במסגרת הקורס מספקת חוויה דומה לזו המתוארת במאמרו של זמיר. החזרה על שורות הטקסט ­– פעם באינטונאציה כזו ופעם באחרת, פעם בהפניית המבט אל שותפי להמחזה ופעם בהפניית המבט אל הקהל ­–מעוררת תחושה כי המילים הכתובות ומצב העניינים המתואר בטקסט אמנם מכתיבים קמעה את הסיטואציה ואת הפרשנות התיאטרלית שלה, אך למרות המגבלות אותן הם מציבים, כל מפגש עם הטקסט הינו שונה ומיוחד. הקריאה במאמר גרמה לי לנסות למקם את עצמי על הסקאלה אותה מתאר זמיר, סקאלה שנעה בין משחק רע ומכניסטי (Mechanical Acting), דרך משחק טוב אשר מרגש את הקהל באמצעות תוכן המחזה והרחבת הקיום של השחקן וכלה במשחק מעורר השראה, כזה המעורר בצופה את התחושה כי גם הוא מסוגל לפרוץ את גבולות היום-יום שלו. איני מתיימר להיות שחקן מעורר השראה, אך ההתנסות במסגרת הקורס אפשרה לי לחוש, ולו לרגע, רק בשורה או שתיים של טקסט, כי פרצתי את גבולות המציאות והיום-יום שלי וכי אולי, רק אולי, השראתי אחרים לעשות זאת גם כן.


[1] Zamir, Tzachi. "Theatrical Repetition and Inspired Performance." The Journal of Aesthetics and Art Criticism, 67:4 (Fall 2009): 365-373.

[2] Ibid. pp. 371.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: