Skip to content

גבריות בעידן בתר-פמיניסטי: גבריות כתרבות או כטבע ב'מועדון-קרב'

מאי 16, 2011

מרבית התיאוריות הפמיניסטיות מניחות כי קיים הבדל מהותי בין נשים לבין גברים. חלק מהתיאוריות גורסות כי ההבדל ביולוגי גרידא, בעוד גישות אחרות טוענות כי ישנם הבדלים קוגניטיביים, פסיכולוגיים ו/או אחרים. יחד עם זאת, טענה משותפת לכל הגישות הפמיניסטיות היא כי על הבדל זה, יהיה טבעו אשר יהיה, הולבשו ומולבשות משמעויות חברתיות נוספות – משמעויות הרות גורל והשפעה בכל הנוגע למגדר ויחסי-כוח בחברה האנושית. איני חולק על טענותיהן של הפמיניסטיות בדבר ההבדלים והמשמעויות הנוספות שהוטענו בהם, אך כאשר עיינתי בעבודותיהן עלתה בי תחושה כי הגבריות שהן מתארות אינה הגבריות המוכרת לי מעצמי ומסביבתי. בעבודה זו אעמוד על הפער בין דימוי הגבריות, כפי שהוא משתקף בעבודתה של שרי ב' אוטנר (Ortner; 1974),[1] אל מול ייצוגה בסרטו של דיוויד פינצ'ר (Fincher), 'מועדון-קרב' ("Fight Club" 1999 ; ).[2] יצירה זו, על אף אופייה הבדיוני,[3] מציגה דמות גברית שונה – דמות המהווה ייצוג עכשוי יותר של דימוי הגבר והגבריות בחברה המערבית. לבסוף, אעלה את השאלה, האם תיאוריות פמיניסטיות, שהתבססו על דימויי גברים ונשים שאינם קיימים כיום או שעברו שינוי מהפכני, עדיין רלוונטיות ופוריות בימינו.

אורטנר טוענת במאמרה, 'האם היחס בין הנשי לגברי הוא כמו היחס שבין הטבע לתרבות?',[4] כי הדימוי הגברי מזוהה עם תרבות וטֹהרה בעוד הדימוי הנשי מזוהה עם טבע וטומאה. זאת ועוד, אורטנר טוענת כי "[ה]תרבות… קובעת כי היא לא רק נבדלת מהטבע, אלא אף עולה עליו, ותחושה זו של נבדלות ועליונות נעוצה ביכולתה לשנות – 'לחברת' ו'לתרבת' – את הטבע."[5] לדבריה, כוח הדיכוי של הגבר נובע מזיהויו עם הכוח העליון, התרבות. גברים הם אלו שמייצרים תרבות (למשל מפיקי סרטים, במאים ותסריטאים – תחומים שבהם השליטה הגברית מובהקת), וגברים הם אלו שהחליטו – ועודם מחליטים, גם אם לפעמים ההחלטה אינה מודעת – על הדרת הנשים מהתרבות.

אורטנר כתבה את מאמרה בשנת 1974, בתחילתה של תקופה – שלושת העשורים האחרונים של המאה העשרים – בה עברו אידיאל הגוף הגברי ואידיאל הגבריות שינוי מהותי. ראייה לשינוי זה ניתן למצוא במחקר שערכו פופ (Pope) ועמיתיו על צעצועים ובובות משחק של ילדים צעירים.[6] המחקר מראה כי היקף שרירי הזרוע ומסת השריר של דמויות המשחק הוכפלו (כמעט שולשו) במהלך תקופה זו והגיעו למימדים שאינם אפשריים בגוף אנושי. אם נקבל את ההנחה כי הצעצועים והסביבה אליהם ילדים צעירים חשופים משחקים תפקיד בעיצוב האידיאלים והנורמות בהם יאמינו ואליהם ישאפו כבוגרים, הרי שכל נער-גבר שיזהה את הפער בין הרצוי למצוי, הפער בין אידיאל הגוף הגברי ובין גופו שלו, עשוי לחוות משבר רציני. שרירים הפכו מתוצר-לוואי של פעילות גברית (עבודה פיזית) למטרה-העל ודרך המימוש של הגבריות.[7]

            אך הגבר של שנות התשעים אינו הגבר של שנות האלפיים. בעשור האחרון אנו עדים לעליית 'המטרוסקסואל' וגינוני הטיפוח הגבריים. דויד בוצ'בינדר (Buchbinder) מציין במאמרו,[8]"Object or Ground? The Male Body as Fashion Accessory", את השכיחות העולה של גברים עירומים ועירומים-למחצה בשלטי חוצות ופרסומות כביטוי למשבר נוסף של הגבריות 'הקלאסית'. לטענתו, הגברים המופיעים בשלטי הפרסומת אינם משדרים תכונות 'גבריות', אלא פסיביוּת, נרקיסיזם ומיניות לא- מובחנת (גופם יכול לשמש אובייקט מיני לנשים וגברים כאחד) – תכונות שבעבר נחשבו נשיות. בוצ'בינדר מונה ארבע סיבות למשבר זה: א) עלייה במעמד של נשים בחברה ובכלכלה. ב) עליית התרבות ההומוסקסואלית וערעור על בלעדיותה של ההטרוסקסואליות כדרך חיים. ג) הדעה כי גוף רזה יותר הוא גוף בריא יותר. ד) שינויים בכלכלה העולמית הביאו להעברת התעשייה הכבדה אל מדינות עולם שלישי ובכך פגעו בעבודתם של גברים ובדימויים כמפרנסים עיקריים. המשבר אותו מתאר בוצ'בינדר הוא משבר של זהות מגדרית – משבר שכל זכר בן תקופתנו חווה. זוהי תקופת ביניים, בה ברור כי הגבריות 'הקלאסית' אינה מתאימה יותר, אך הגדרת הגבריות החדשה אינה ברורה כלל וכלל.

בתוך הריק הזה צומח 'מועדון-קרב'.[9] גיבור העלילה הוא ג'ק,[10] רווק כבן 30, פקיד בחברה המייצרת מכוניות. ג'ק סבל מנדודי שינה במשך מספר שנים עד שהגיע, בעצת רופאיו, לראות 'סבל אמיתי' בקבוצות תמיכה לחולי סרטן.[11] בקבוצות הללו ג'ק מוצא נחמה ופורקן רגשי.[12] אך כעבור זמן מה ג'ק מגלה כי ישנה מתחזה נוספת בקבוצות התמיכה – "השקר של מרלה משקף את השקר שלי, וכל מה שאני יכול לראות זה שקרים. באמצע כל האמת שלהם. […] אני לא יכול לישון כש[היא] פה. אני זקוק לזה."[13] במהלך נסיעת עסקים פוגש ג'ק את טיילר דרדן ומבקש לעבור לגור איתו, לאחר פיצוץ מסתורי בדירתו. טיילר נענה לבקשה, אך מתנה את היענותו: "…שאלתי את טיילר מה הוא רצה שאעשה. טיילר אמר, 'אני רוצה שתרביץ לי הכי חזק שאתה יכול'."[14] כך התחיל 'מועדון-קרב', התחליף של ג'ק לקבוצות התמיכה.[15] בהמשך הסרט אנו עדים להתרחבות מועדוני הקרב ברחבי ארצות הברית ולאיבוד השליטה ב'צבא קופי החלל' – הגברים החברים ב'מועדון-קרב'; אנו רואים כיצד מעשי קונדס וונדליזם כנגד תרבות הצריכה והקפיטליזם מסלימים והופכים למעשי טרור, הלכה למעשה.

לקראת סוף הסרט מתברר כי ג'ק וטיילר הם אותו אדם, שכן טיילר הוא יציר דמיונו של ג'ק: "אני אוהב הכל בטיילר דרדן, את האומץ שלו ואת החכמה. את התעוזה שלו. טיילר הוא מצחיק ומקסים וחזק ועצמאי, וגברים מעריצים אותו ומצפים ממנו לשנות את העולם שלהם. טיילר מוכשר וחופשי, ואני לא […] טיילר ואני חולקים גוף, ועד עכשיו לא ידעתי את זה."[16] אם כן, טיילר הוא האלטר-אגו של ג'ק. הוא כל מה שג'ק לא יכול להיות. הוא ההגשמה המלאה של אידיאל הגבריות.

הגבריות שטיילר מייצג היא גבריות חייתית ולא מתורבתת: 'מועדון-קרב' דומה יותר לקרב כלבים מאשר לקרב אומנויות לחימה או אגרוף; מטרתו הסופית של צבא קופי-החלל היא השמדה של מסדי הנתונים הפיננסיים של כל חברות האשראי הגדולות. זוהי אמנם מטרה אנטי-קפיטליסטית, אך באותה עת, אנרכיסטית עד כדי אבסורד – אנטי-חברתית, או, לפחות, נוגדת את החברה המערבית הנוכחית.

אם כן, מהו גבר על פי 'מועדון-קרב'? דמות מרכזית בחייו של ג'ק, במהלך השנתיים בהן פקד את קבוצות התמיכה, היא בוב,  אותו פגש ב'נשארים גברים ביחד', קבוצת תמיכה לסובלים מסרטן אשכים. בוב היה שרירן מקצועי ונטל סטרואידים שהרסו את האיזון ההורמונלי שלו וגרמו לסרטן. לאחר ניתוח להסרת אשכים, בוב קיבל טיפול הורמונלי בעל השפעות מעניינות מבחינה מגדרית: "לבוב יש שדיים כי יחס הטסטוסטרון שלו גבוה מדי. תעלה את הטסטוסטרון יותר מדי והגוף שלך ייצר יותר אסטרוגן, בשביל האיזון. […] יותר מידי אסטרוגן, ותקבל דדיים של כלבה."[17] על אף השינוי הפיזי, בוב נשאר גבר. הגבריות שלו אינה תלוית גוף, אלא תלוית התנהגות. בוב הופך לאחד החברים הראשונים בצבא קופי-החלל.  בוב הוא גבר מכיוון שהוא הפנים את המסר: "אתה לא פתית שלג יפהפה ומיוחד. אתה אותו חומר אורגני מרקיב כמו כל האחרים, וכולנו חלק מאותה ערמת קומפוסט. […] התרבות שלנו יצרה את כולנו זהים. איש כבר אינו באמת לבן או שחור או עשיר. כולנו רוצים את אותו דבר. […] כולנו סתם ערמה גדולה של חרא."[18] הגבר של 'מועדון-קרב' מזוהה עם הטבע הגולמי, לא עם התרבות. הגבר של 'מועדון-קרב' הוא תוצר וקורבן של התרבות. הוא מתנגד לה: "זאת הייתה המטרה […] ההרס השלם והמיידי של הציביליזציה."[19] טיילר, כמייצג של האידיאל הגברי, ובוב, כמייצג של אדם ההופך לגבר באמצעות הגשמת האידיאל הגברי (חיקוי התנהגותו של טיילר), משלימים ומרכיבים ביחד את הדימוי הגברי ב'מועדון-קרב'.

הדימוי הגברי הזה אינו ייצוג מלא, או מקיף, של אידיאל הגבריות בחברה בימינו, אך אין ספק כי הוא משקף חלק ממנו.[20] אף על פי כן, הדימוי הגברי המופיע ב'מועדון-קרב' אינו עולה בקנה מידה אחד עם הדימוי הגברי אותו מתארת אורטנר במאמרה. בעוד אורטנר טוענת כי הגבריות מזוהה עם התרבות – כמייצרת וצרכנית שלה – ב'מועדון-קרב' נשמע קול הטוען כי הגבריות מזוהה עם הטבע הגולמי, וכי זכר שמאפשר לתרבות – המוצגת כנשית – להשפיע עליו, אינו גבר 'אמיתי': "אני ילד בן שלושים, ואני תוהה אם אישה נוספת היא באמת התשובה שאני זקוק לה".[21] הנשים, אשר ייצוגן בסרט דל, מודרות החוצה מ'מועדון-קרב' – המפגש הבלתי אמצעי של טבע גולמי עם טבע גולמי; מעוז ההגשמה הגברית. הן התרבות המשחיתה את הטבע הגברי: "מאז שהייתי בקולג', אני רוכש חברים. הם מתחתנים. אני מאבד חברים."[22] אין ספק כי הדימויים של נשי וגברי העולים מהסרט מעוותים וגובלים בשנאת-נשים, אך אם תוצרי התרבות מהווים שיקוף לאידיאלים שלה, כנראה שהגיע הזמן לעדכן את התיאוריה הביקורתית כך שתהלום מעט יותר את המציאות שלנו.

ביביליוגרפיה

אורטנר, שרי ב'. "האם היחס בין הנשי לגברי הוא כמו היחס שבין הטבע לתרבות?" בתוך: "דרכים לחשיבה פמיניסטית : מבוא ללימודי מיגדר", בעריכת ניצה ינאי, 27-45. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2007 [1974].

פלניוק, צ'אק. מועדון קרב. בתרגום אריאל ניצן ואלכס גורביץ. אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2010 [1996].

Amazon. "Fight Club Movies & Tv on Dvd & Blu-Ray." Amazon, http://www.amazon.com/s/ref=pd_rhf_s_1?ie=UTF8&search-alias=dvd&keywords=fight%20club.

Buchbinder, David. "Object or Ground? The Male Body as Fashion Accessory." Canadian Review of American Studies 34, no. 3 (2004): 221-31.

Fincher, David. Fight Club. 1999.

Mojo, Big Office. "Fight Club (1999) – Big Office Mojo." IMDB, http://www.boxofficemojo.com/movies/?page=main&id=fightclub.htm.

Nunziata, Nick. "The Personality of Cult." CNN.com International, http://edition.cnn.com/2004/SHOWBIZ/Movies/03/23/cult.films/.

Pope, Harrison G., Roberto Olivardia, Amanda Gruber & John Borowiecki. "Evolving Ideals of Male Body Image as Seen through Action Toys." International Journal of Eating Disorders 26, no. 1 (1999): 65-72.

Uhls, Jim. "Fight Club Movie Script.http://www.imsdb.com/scripts/Fight-Club.html.


[1] שרי ב' אורטנר,  "האם היחס בין הנשי לגברי הוא כמו היחס שבין הטבע לתרבות?" בתוך: "דרכים לחשיבה פמיניסטית : מבוא ללימודי מיגדר", בעריכת ניצה ינאי, 27-45. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 1974 [1974].

[2] בעבודה זו אסתמך על סרטו של פינצ'ר, על התרגום העברי של הספר המקורי ועל העיבוד לתסריט הקולנועי:

David Fincher. Fight club. 1999. ;

Jim Uhls, "Fight Club Movie Script," <http://www.imsdb.com/scripts/Fight-Club.html&gt;;

צ'אק פלניוק. מועדון קרב. בתרגום אריאל ניצן ואלכס גורביץ. אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2010 [1996].

[3] מלשון בְּדָיָה, Fiction.

[4] ראה הערה 1, לעיל.

[5] שם, עמ' 33.

[6] Harrison G. Pope et al. "Evolving ideals of male body image as seen through action toys," International Journal of Eating Disorders 26, no. 1 (1999).

[7] David Buchbinder, "Object or Ground? The Male Body as Fashion Accessory," Canadian Review of American Studies 34, no. 3 (2004): p. 227.

[8] ראה הערה 7, לעיל.

[9] אמנם הספר והסרט יצאו בשנים 1996, 1999 (בהתאמה), אך השפעתו העיקרית של הסיפור הייתה בתרבות הקאלט שצמחה בעקבותיו. עדות לכך ניתן לראות במכירת מהדורות ה- DVD וה- Bluray (2000; 2002; 2007; 2009). ראה:

Nick Nunziata, "The personality of cult," CNN.com International, <http://edition.cnn.com/2004/SHOWBIZ/Movies/03/23/cult.films/&gt;; Amazon, "Fight Club Movies & TV on DVD & Blu-ray," Amazon,

<http://www.amazon.com/s/ref=pd_rhf_s_1?ie=UTF8&search-alias=dvd&keywords=fight%20club&gt;.

[10] שמו של הגיבור אינו מוזכר בסרט או בספר, אלא רק בתסריט הקולנועי.

[11] פלניוק, מועדון קרב: עמ' 17.

[12] שם, עמ' 20.

[13] שם, עמ' 21. שאלה נוספת שיש לתת עליה את הדעת, אך קצרה יריעה מלתת עליה מענה בעבודה זו, היא מדוע מרלה מאיימת על ג'ק – האם זה בגלל שהיא מתחזה כמותו, או בעצם היותה אישה? (תודה לא.ח. על שהפנה את תשומת ליבי לעניין)

[14] שם, עמ' 44.

[15]ראה: שם, עמ' 120: "הם נפגשים במרתף שבו מתקיים מועדון קרב בשבת בלילה. כל ועדה נפגשת בלילה אחר. הצתה מתכנסת ביום שני. תקיפה ביום שלישי … כאוס מאורגן. הבירוקרטיה של האנרכיה. לך תבין. קבוצות תמיכה. בערך." והשווה: שם,עמ' 15: "[בקבוצת תמיכה] כולם אחוזים יחד בזוגות, רובם בוכים […] כמה מהזוגות רוכנים קדימה, ראשיהם לחוצים אוזן לאוזן, כמו מתאבקים."

[16] שם, עמ' 177.

[17] שם, עמ' 15.

[18] שם, עמ' 136.

[19] שם, עמ' 126.

[20] זאת על אף הצלחתו המועטה בקופות (באופן יחסי לסרטים הוליוודים אחרים – 100 מיליון דולר ממכירות כרטיסים הם עדיין הרבה מאוד צופים), העיבוד הקולנועי רכש לעצמו קהל מעריצים במהדורות לקהל הביתי. ראה: Big Office Mojo, "Fight Club (1999) – Big Office Mojo," IMDB, <http://www.boxofficemojo.com/movies/?page=main&id=fightclub.htm&gt;. וכן, הערה 9, לעיל.

[21] פלניוק, מועדון קרב: עמ' 49.

[22] שם, עמ' 60.

מודעות פרסומת
One Comment
  1. יישום יפה מאוד של התיאוריה של אורטנר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: