Skip to content

המטפל כאגו-אידיאל חלופי

מאי 16, 2011

בספרו, The Ego and the Id,[1] משרטט זיגמונד פרויד את מבנה נפש האדם. תיאורו של פרויד כולל את חלקיה השונים של הנפש, את הדחפים והיצרים המניעים אותה ואת קשרי הגומלין ביניהם. בפרק החמישי בספרו בוחן פרויד מספר מקרים בהם מבנה הנפש הוא פתולוגי –  מקרים בהם ההידוד בין האיד, האגו והאגו-אידיאל אינו מאפשר אורח חיים בריא ויצרני. בפרק זה פרויד חורג מעט מהקו התיאורטי-פילוסופי שמושל בשאר חלקי הספר ומתמקד מעט יותר בהיבטים מעשיים וטיפוליים של תיאוריית מבנה הנפש שלו. אף על פי שנקודה זו זוכה להתייחסות ישירה רק בהערת שוליים,[2] יש בפרק הנידון אמירה חדה לגבי תפקידו של הפסיכו-אנליסט/מטפל וטבעו של הטיפול – אמירה שרבים ממשיכי דרכו של פרויד יחלקו עליה, ואף ייתכן כי פרויד עצמו שינה את דעתו במאמרים מאוחרים יותר.[3]

            פרויד טוען כי תחושת אשמה לא-מודעת היא אבן נגף בעבודתו של מטפל. לא ניתן להתייחס אליה באופן ישיר שכן המטופל אינו מכיר בה; לא ניתן להתעלם ממנה שכן עצם קיומה, והיותה לא-מודעת, הוא הגורם לפתולוגיה.[4] לטענתו, על המטפל לנקוט בחשיפה שיטתית ובהעלאת שורשי ההדחקה למודעות שכן אין גורם טיפולי שמשתווה לה בכוחו. על אף שפרויד מכיר בכך שניתן בדרך זו לעודד התמודדות עם תחושת האשמה ולקדם את התהליך הטיפולי, הוא טוען כי קיימות מגבלות אתיות בפסיכואנליזה האוסרות על המטפל לעשות שימוש בתכונותיו האישיות על מנת שהמטופל יהפוך אותו לאגו-אידיאל חלופי.

            במאמר ששואף להאיר את הכוחות הטיפוליים בפסיכואנליזה הפרוידיאנית כותב ג'יימס סטראצ'י (Strachey),[5] העורך של המהדורה הסטנדרטית של כתבי פרויד,[6] כך: "המטופל באנליזה נוטה לקבל את המטפל במובן מסוים כתחליף של הסופר אגו שלו…. המטופל נוטה להפוך את המטפל לסופר אגו חיצוני/מסייע". במבט ראשון ברי כי הקטע ממאמרו של סטראצ'י אינו עומד בקנה מידה אחד עם דבריו של פרויד. אולם, טענתו של סטראצ'י היא כי המטופל הופך את המטפל לסופר-אגו שלו בדיוק מכיוון שהמטפל אינו מביא את אישיותו אל חדר הטיפול.

            בנוסף להצלחת המודל התיאורטי של מבנה הנפש שלו, פרויד נחל הצלחה בזיהוי ואפיון הכוחות הטיפוליים בפסיכואנליזה. זאת, למרות שמספרו עולה תמונה מעט מעורפלת בנוגע לגורמים המאפשרים והתורמים להצלחה בטיפול.


[1] Sigmund Freud. The Ego and the Id. 1923

[2] Ibid, 50: Footnote 1.

[3] בהמשך אתייחס למושגים 'מטפל' ו'פסיכו-אנליסט' כבעלי משמעות דומה.

[4] Freud, The Ego and the Id, 50.

[5] ג'יימס סטראצ'י, בתרגום עמי ברונסקי , "טבעה של הפעולה הטיפולית בפסיכואנליזה,"

http://www.amibronsky.com/ArticleInner.aspx?iCatId=26&iPageId=13.

[6] Sigmund Freud. Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud. James Strachey (Ed.). The Hogarth Press, 1971.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: