Skip to content

פרס האיג-נובל כגושפנקא מדעית? עיון בקריטריון ההבחנה בין מדע ופסאודו-מדע

מאי 16, 2011

בספטמבר האחרון נערך באוניברסיטת הרווארד, בחסות כתב העת המדעי-הומוריסטי"Annals of Improbable Research",[1] הטקס הראשון לציון עשרים שנות פרסי האיג-נובל ("The 20th First Annual Ig Nobel Prize Ceremony").[2] בין הפרסים שהוענקו השנה ניתן למנות את הפרס לרפואה שניתן לחוקרת שטוענת שנסיעה ברכבת הרים יעילה כטיפול באסתמה, את הפרס לניהול ארגוני שניתן לקבוצת חוקרים שטוענים כי ארגונים יהיו יעילים יותר אם יקדמו בעלי תפקידים באופן רנדומלי ואת הפרס לכלכלה, שניתן לראשי חברות הפיננסים  AIG, Lehman Brothers ו- Merrill Lynch, על תרומתם "ליצירה וקידום של דרכים חדשות להשקעה פיננסית – דרכים שמגדילות את הרווח ומקטינות את הסיכון לכלכלה העולמית, או לחלקים ממנה".[3] יש הרואים באיג-נובל – ששמו הוא משחק מילים על ignoble (מביש, בזיוני או נחות) – פרודיה על פרס הנובל היוקרתי, אך על פי הכתוב בעמוד האינטרנט של הטקס, המטרה של מארגניו עניינית ביותר:

"Our goal is to make people laugh, then make them think. We also hope to spur people's curiosity, and to raise the question: How do you decide what's important and what's not, and what's real and what's not — in science and everywhere else?"[4]

מטרותיהם של מארגני הטקס טובות וחשובות, אך הן מבליעות את ההנחה כי כל המועמדים – וכל שכן הזוכים – לפרס הם מחקרים מדעיים, או יישומים של תיאוריות ועקרונות מדעיים. במוקד תרגיל זה עומדת בחינה של הנחתם המובלעת של מארגני הטקס, וניסיון לענות בשמם של הוגים שונים על השאלה – האם טקס האיג-נובל והמחקרים המועמדים והזוכים בו, זכאים למעמד מדעי רציני, או שהם פרודיה המציגה לעיני-כל את מקצת התיאוריות הפסאודו-מדעיות הקיימות כיום.

סר קרל פופר (Popper) התייחס במאמרו, 'מדע: השערות והפרכות',[5] לשאלת ההבחנה בין מדע ופסאודו-מדע. לטענתו, המאפיין המייחד את התיאוריות המדעיות (למשל, נוירופסיכופרמקולוגיה ואסטרונומיה) מאלו שאינן מדעיות (למשל, תיאוריות פסיכואנליטיות ואסטרולוגיה) הוא שתיאוריה מדעית הינה "הפרכית, בחינה או ניתנת לסתירה".[6] גישתו של פופר עומדת בניגוד לגישתם של ויטגינשטיין וחברי החוג הוינאי, שטענו כי טענה היא מדעית ובעלת משמעות רק אם היא ניתנת להפרכה או לביסוס על סמך תצפית או חוויה חושית.[7] לגישתו של פופר, ביסוס ההבחנה בין מדעי לפסאודו-מדעי על קריטריון של אישוש עלול להעניק תוקף מדעי גם לתיאוריות שאינן מדעיות – למשל, קריאה מוצלחת בקלפים תעניק לקרטומנסיה מעמד מדעי.

אם כן, כיצד היה פופר מסווג את המחקרים הזוכים שצוינו לעיל? על פי הקריטריון אותו הוא מציב, נדמה כי כל הטענות והנחות היסוד העומדות בבסיס המחקרים שזכו באיג-נובל אכן מדעיות. ניתן לחשוב על ממצאים שיכריחו את הגורסים כי נסיעה ברכבת הרים מקלה על אסתמה לזנוח את טענתם. באופן דומה, ניתן להבין מהו 'האיסור' אותו מציעה התיאוריה כי קידום רנדומלי הינו אופטימלי ליעילות של ארגונים, בניגוד לקידום על בסיס מריטוקרטי או אחר. כמו-כן, פופר יכול היה לראות במשבר האחרון בכלכלה העולמית 'מבחן של ממש' לתיאוריה הכלכלית שהנחתה את ליהמן-ברדרס וחבריהם – מבחן שהפריך את אמיתותה כשיטה שמנפיקה רווחים, אך באותה עת נתן לה גושפנקא כתיאוריה מדעית.[8]

הקריטריון של פופר מספק תובנות מסוימות, אך הוא אינו חף מביקורת. אחד ממבקריו של הטיעון היה וו"א קוואין (Quine).[9] קוואין טען כי לכל סתירה בין תצפית ותיאוריה ישנם  מספר הסברים אפשריים. לדידו, אין קישור ברור וחד משמעי בין טענה כלשהי לחוויה חושית כלשהי, אלא מספר קישורים עקיפים, בנתיבים שונים, על פני שדה הידע כולו. אם ייעשו שינויים דרסטיים מספיק במערכת – למשל, נשייך את הקונפליקט לאשליות או נעשה שינויים בהגדרות של ההקשרים הלוגיים – ערך האמת של כל אמירה יכול להישאר קבוע.[10] מכך נובע כי סתירה בין תצפית ותיאוריה, אפילו תהא סתירה זו במסגרת 'מבחן של ממש' במושגיו של פופר, אינה מחייבת זניחה של התיאוריה שעמדה למבחן. טענתו של קוואין מערערת על כך שהידע האנושי נכון ומוחלט. לגישתו, הדבר היחיד שידוע לנו בוודאות הוא החוויה החושית. שאר הידע אמנם תחום בתוך החוויה החושית, אך הוא ניתן לכיפוף וסידור באופנים שונים ומשונים, ללא וודאות כי הסידור בו בחרנו הוא אופטימאלי. לטענתו, סידור שמבוסס על רציונאליות הוא הסידור הנכון, כיוון שהוא מוביל לתיאוריות פרסמוניות ופשוטות שמסבירות את מירב החוויות החושיות ללא צורך בשינויים והתאמות. על פי גישתו, המחקרים הזוכים באיג-נובל הינם מדעיים, שכן הם עומדים בקריטריון הרציונאליות ואינם דורשים שינויים מושגיים מרחקי לכת. אם כן, ניתן לראות כי קוואין ופופר עשויים היו להסכים בשאלת המדעיות של הזוכים בפרס, אך מטעמים ונימוקים שונים.

הוגה נוסף שעסק בשאלת ההבחנה בין מדע ופסאודו-מדע הוא תומס סמואל קון (Kuhn). הקריטריון אותו מציע קון קשור במושג הפרדיגמה המופיע בספרו, 'המבנה של מהפכות מדעיות'.[11] פרדיגמות הן מחקרים שקיים קונצנזוס כי הם מופתיים. ההסכמה עליהם באה לידי ביטוי בכך שהתיאוריות והרעיונות שבבסיס המחקרים הללו אינם מוטלים בספק ובכך שהם סיפקו פתרון לבעיות וסוגיות חשובות עבור החברה בתקופה נתונה. קון מתאר תהליך מעגלי בה הפרדיגמה הקיימת קורסת ופרדיגמה חדשה עולה. מעגליות זו מתאפשרת מפני שפרדיגמות חושפות בפני האנושות בעיות חדשות, שלא היו קיימות בעבר. לגישתו, פרדיגמות קורסות כאשר הן נתקלות בבעיות שהן אינן מסוגלת לפתור. בשלבי המשבר, כאשר צצות מחלוקות והקונצנזוס מתחיל להיסדק, צומחות תיאוריות חדשות. הצלחת תיאוריה חדשה בפתרון הסוגיה המהותית שבה כשלה הפרדיגמה הישנה היא שמעניקה לה את הקונצנזוס וממצבת אותה כפרדיגמה החדשה. אם כן, הפרדיגמה היא המכנה המשותף והלא-מעורער של המחקר המדעי, נקודת המוצא שלו, ובאותה עת היא מסמנת את היעדים שהמחקר המדעי שואף אליהם, את היעוד שלו.

על פי קון, תיאוריה נחשבת מדעית רק אם היא מתאימה לפרדיגמה הנוכחית. מושג הפרדיגמה של קון, והשימוש שהוא עושה בו כקריטריון המבחין בין מדע ופסאודו-מדע, מבהירים כי הפרגמטיקה של פתרון בעיות היא זו שקובעת מהו מדע. עם זאת, מכיוון שלפרדיגמה יש השפעה על מצבי העניינים אותם החברה מגדירה כבעיות שדורשות פתרון, ניתן לראות כי הקונצנזוס החברתי משחק תפקיד לא פחות חשוב מיכולת ההסבר של התיאוריה.[12]

האם המחקרים הזוכים באיג-נובל נחשבים מדעיים כאשר בוחנים אותם באמצעות הקריטריון של קון? עיון במאמר העוסק בטיפול באסתמה מגלה כי הוא תואם לפרדיגמה העכשיות: הוא כתוב במבנה מקובל של מאמר מדעי; השערות החוקרים מעוגנות היטב במחקרים קודמים; והניתוחים הסטטיסטיים שהם עושים אינם חורגים מהמקובל. זאת ועוד, עצם השימוש בניתוח סטטיסטי כדרך לבדיקת השערות נעשה בהתאם לפרדיגמה. בנוסף, המחקר מציע פתרון לבעיה שהפרדיגמה חשפה וכזו שהאנושות מנסה להתמודד עימה – גם אם הפתרון עשוי להיראות מגוחך קמעה. באופן דומה ניתן לסווג גם את המחקר שעוסק בקידום שרירותי של בעלי תפקידים בארגון כמדעי

כיצד היה מסווג קון את התיאוריה הכלכלית-קפיטליסטית שהנחתה את הזוכים בפרס לכלכלה? ההתנהלות הכלכלית שהובילה למשבר הסאב-פריים ב- 2008 הייתה בהתאם לקונצנזוס שהיה מקובל בחברה, אך היא חשפה בעיה שהמערכת הכלכלית לא הצליחה להתמודד איתה.[13] הבעיה הזו עשויה להיות סנונית ראשונה של משבר פרדיגמטי קרב ובא (ויש שיוסיפו, לטובה). הענקת הפרס לראשי החברות היא כעין התרסה המכוונת אל בעלי ההון. זוהי אמירה מסוג: 'התיאוריה שלכם (הקפיטליסטים) הייתה מדעית בהתאם לפרדיגמה הישנה, אך הפרדיגמה הזו קורסת, וכעת, בתקופה שאין פרדיגמה חדשה, המדעיות של השיטה הכלכלית הקפיטליסטית אינה ברורה וכלל אינה מובטחת.' התיאוריה שאינה מתאימה לפרדיגמה הנוכחית – ואפילו יהיה זה משום שאין פרדיגמה נוכחית בתקופת משבר – אינה מדעית על הקריטריון של קון.

לסיכום, טקס פרסי האיג-נובל אמנם נערך בקריצת עין כלפי הקהילה המדעית, אך מובלעת בו הטענה כי כל המשתתפים בו הינם חלק מהקהילה המדעית. טענה אשר מוטלת בספק כאשר בוחנים את מדעיותם של המחקרים הזוכים על פי הקריטריון של קון.


[1] Annals of Improbable Research. "The Magazine: Annals of Improbable Research" <http://improbable.com/magazine&gt; (accessed December 19, 2010).

[2] Annals of Improbable Research. " The Ig Nobel Prizes" <http://improbable.com/magazine&gt; (accessed December 19, 2010).

[3] "Rollercoaster Asthma: When Positive Emotional Stress Interferes with Dyspnea Perception," Simon Rietveld and Ilja van Beest, Behaviour Research and Therapy, vol. 45, 2006, pp. 977–87. <http://dx.doi.org/10.1016/j.brat.2006.07.009> ; “The Peter Principle Revisited: A Computational Study,” Alessandro Pluchino, Andrea Rapisarda, and Cesare Garofalo, Physica A, vol. 389, no. 3, February 2010, pp. 467-72. <http://arxiv.org/abs/0907.0455> ; Annals of Improbable Research. " The Ig Nobel Prizes" <http://improbable.com/ig/winners/#ig2010> (accessed December 19, 2010).

והשווה, למשל: " מניית ליהמן ברדרס צנחה ב-45% – נפילתה היומית החדה מעולם" הארץ 09 בספטמבר 2008.

 <http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1019542.html&gt;

[4]  Annals of Improbable Research. "Why We Do It" <http://improbable.com/about> (accessed December 19, 2010). ההדגשות במקור

[5] פופר, סר קרל, 'השערות והפרכות', מתוך: פרוידנטל, גדי (עורך), 'קובץ המקורות של הקורס 'פילוסופיה של המדע", האוניברסיטה הפתוחה.

[6] שם, עמוד 5.

[7] שם, עמוד 8.

[8] Jarvis, Jonathan. "The Crisis of Credit Visualized." The Crisis of Credit Visualized. http://crisisofcredit.com (accessed December 19, 2010).

[9] W. O. V. Quine, “Two Dogmas of Empiricism”, Philosophical Review 1951 (60), pp. 20-43.

[10] Ibid. pp. 40.

[11] קון, תומאס סמואל, 'המבנה של מהפכות מדעיות', תורגם ע"י: מלצר, יהודה, ידיעות ספרים: ישראל, 2005.

[12] זאת, על אף שקון דחה את הטענה כי גורמים חיצוניים למדע הם אלו הקובעים איזו תיאוריה תהפוך לפרדיגמה השלטת. ראה:

 Bird, Alexander, "Thomas Kuhn", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Fall 2009 Edition),  Edward N. Zalta (ed.), URL = <http://plato.stanford.edu/archives/fall2009/entries/thomas-kuhn/#2>.

[13] ראה בהערה מספר 9, לעיל, הפנייה לסרטון המסביר את המהלכים שהובילו למשבר הסאב-פריים בארה"ב ולנפילתם של בנקים וחברות פיננסיות גדולות בארה"ב וברחבי העולם.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: