Skip to content

רלטיביזם כמשבר, משבר כרלטיביזם: הצעה לשילוב בין הגות קון לבין הסוציולוגיה החזקה של בארנס ובלור

מאי 16, 2011

 טענתו של תומאס סמואל קון (Kuhn) כי הידע המדעי אינו אחיד וצביר, אלא מורכב מפרדיגמות שאינן המשכיות ואינן נובעות באופן לוגי האחת מן השנייה,[1] עוררה ביקורת והתנגדות בעולם  המדע והפילוסופיה המדעית.[2] על טענה זו הוסיף קון את הקביעה כי השיקולים והסיבות ל'ניצחונה' של תיאוריה על פני על רעותיה והפיכתה לפרדיגמה הינם בחלקם חוץ-מדעיים ונתונים להשפעת יחסי הכוח החברתיים. בנוסף לכך, טען קון כי מדענים שונים עשויים להסיק מסקנות שונות מתצפיות זהות, כתלות בנסיבות האישיות וההיסטוריות שלהם.[3] לכאורה, על אף הסתייגותו מקביעה מעין זו, קון הניח את היסודות לתיאוריות רלטיביסטיות, דוגמת הגישה של בארי ברנס (Barnes) ודויד בלור (Bloor).[4] אולם, בעבודה זו אטען כי בהסתייגויותיו של קון מתיוג גישתו כרלטיביסטית יש ממש.[5] תחילה, אציג את הגותו של קון ואת גישתם של ברנס ובלור. בהמשך, אשווה בין שתי התיאוריות ואראה כי לא ניתן לשלבן, בצורתן המקורית וללא התאמות ושינויים, באופן קוהרנטי. לבסוף, אציע כיצד בכל זאת ניתן לשלב בין התיאוריות, תוך התמקדות בשלב המשבר והשלב הקדם-פרדיגמאטי – שלבים הכרחיים להתקדמות המדע על פי התיאוריה של קון – בהם ניתן לזהות מאפיינים רלטיביסטיים מובהקים.

מושג הפרדיגמה ומחזור ההתקדמות המדעית שקון מתאר מהווים חלק אינטגרלי מהגותו. בספרו, 'המבנה של מהפכות מדעיות',[6] מוגדרת פרדיגמה כתיאוריה שקיים קונצנזוס בקרב הקהילה המדעית כי הן מופתיות. ההסכמה הזו נובעת מכך שהן סיפקו פתרון לבעיות וסוגיות חשובות עבור החברה בתקופה נתונה והיא באה לידי ביטוי בכך שהנחות היסוד והרעיונות שבבסיס העבודות הללו אינם מוטלים בספק. קון מתאר תהליך מחזורי בו הפרדיגמה הקיימת קורסת ופרדיגמה חדשה עולה. מחזוריות זו מתאפשרת מפני שפרדיגמות חושפות בפני האנושות בעיות חדשות, שלא היו קיימות בעבר. לגישתו, פרדיגמות קורסות כאשר הן נתקלות בבעיות שהן אינן מסוגלת לפתור. בשלב המשבר, כאשר צצות מחלוקות והקונצנזוס מתחיל להיסדק, צומחות ועולות תיאוריות חדשות. הצלחת תיאוריה חדשה בפתרון הסוגיה המהותית שבה כשלה הפרדיגמה הישנה היא שמעניקה לה את הקונצנזוס וממצבת אותה כפרדיגמה החדשה. הפרדיגמה היא האמת המכוננת של קהילת המדענים, היא המכנה המשותף והלא-מעורער של המחקר – נקודת המוצא שלו – ובאותה עת היא מסמנת את היעדים שהמחקר המדעי שואף אליהם, את היעוד שלו.[7]

במאמרם, מציגים ברנס ובלור את שלוש הנחות היסוד של הרלטיביזם בו הם דוגלים:[8] 1) על כל תופעה או נושא מסוים, עשויים להתקיים מספר הסברים, דעות ואמונות. 2) הרקע האישי והתרבותי של אדם קובע את עמדתו בנושא מסוים. 3) קיים שויון איכותי בין ההסברים, הדעות והאמונות השונות. שויון זה אינו שויון בערך האמת של התיאוריות השונות, אלא בכך שכל אמונה כפופה באופן שווה לנסיבות החברתיות בהן נוצרה. זהו שויון של יסודות הצדקה והליכי ביסוס ולא של אמת אובייקטיבית, או אמת שניתן להעריכה או לאומדה על-ידי סובייקט חיצוני. לטענתם, אפילו הדיכוטומיה בין הסברים 'נכונים' (רציונאליים) ו'לא נכונים' (למשל, סוציולוגיים, תיאולוגיים או אמוציונאליים) של המציאות מושפעת מן הנסיבות האישיות של הסובייקט. הצעתם, אשר זכתה לכינוי 'הסוציולוגיה החזקה של המדע', מתנגדת לא-סימטריה הקיימת בהסברי התיאוריות השונות וגורסת כי נחוצה שקילות בהערכת ההצדקה של רעיונות שונים – שקילות אשר תיקח בחשבון את יחסי הגומלין בין דעותיו ואמונותיו של אדם לבין נסיבות חייו ותרבותו. לפי בארנס ובלור, אמת אוניברסאלית או אובייקטיבית אינה קיימת, ומשום כך יש להסביר כל תיאוריה מדעית באופן רלטיביסטי.[9]

נדמה כי קון נוטה להסכים עם הקריאה ההרמנויטית שמציעים ברנס ובלור. הוא טוען כי על חוקרי ההיסטוריה של המדע להבליט את השלמות ההיסטורית של התיאוריות שהן מושא המחקר,  תוך בחינה של ההקשר החברתי בו צמחו ועיון בהשקפות הנפוצות באותה תקופה.[10] את גישתו של קון למחקר היסטורי של המדע אפשר לתאר כגישה רלטיביסטית, שכן היא שואפת להבין תיאוריות מדעיות מנקודת מבטם, נסיבותיהם וידיעותיהם של מדעני העבר. גישה כזו, בדומה לגישות רלטיביסטיות אחרות, מאלצת את ההיסטוריון של המדע לוותר על בחינת ערך האמת האובייקטיבי של התיאוריה הנחקרת, ולקבל, כפי שהדגים קון וכפי שהדגימו גם ברנס ובלור, כי תיאוריות שונות, ואף סותרות, יכולות להתקיים במקביל, מבלי שיהיה אפשרי לקבוע באופן אמפירי או לוגי איזו מהן היא נכונה.[11]

נקודה נוספת עליה נדמה כי קיימת הסכמה בין קון לבין ברנס ובלור נוגעת לגורמים המביאים לעליית קרנה של תיאוריה והתבססותה כפרדיגמה. ברנס ובלור, בטענתם כי אין 'ראש גשר' רציונאלי,[12] מסכימים עם גישתו של קון כי הסיבות לעלייתה של פרדיגמה אינן לוגיות, אובייקטיביות ואוניברסליות, אלא מקומיות ותלויות בנסיבות המקרה. תובנה זו מאפשרת, ואף מחייבת, לבחון את ההתפתחויות במדע מנקודת מבטם של מדעני העבר. כמו-כן, כפועל יוצא, עולה המסקנה כי הצגת המדע כגוף צביר ואחיד, שדרך התפתחותו נובעת מעצם טבעו או שהינה אובייקטיבית ובלתי תלויה בתקופה, בחברה ובקהילת המדענים, אינה נכונה.

המחלוקת העיקרית בין בארנס ובלור לבין קון נוגעת לאופייה של האמת ולערך האמת של תיאוריות מדעיות. על פי בארנס ובלור, גישה רלטיביסטית מאלצת את המצדד בה לקבל את המקומיות (Locality) של התיאוריה שלו, ולהכיר ביכולתו המוגבלת לדעת משהו על האמת האובייקטיבית.[13] למעשה, קיומה של אמת אובייקטיבית מוטל בספק, שכן הם טוענים לאחדות בין הצדקה (Credibility) ואמיתות (Validity).[14] אם קיימות מספר תיאוריות שערך ההצדקה שלהן שווה, הרי למעשה קיימות מספר אמיתות שערך האמת שלהן שווה. תורתו של קון אינה מתיישבת עם טענה מסוג זה. לדבריו, "מדע תקני – הפעילות שרוב המדענים מבלים בה בהכרח את מרבית זמנם – מבוסס על ההנחה, שהקהילייה המדעית יודעת מהו העולם".[15] כמו-כן, נדמה כי קון אינו מסכים עם ריבוי האמיתות הרלטיביסטי. לטענתו, כל מהפכה מדעית מכריחה את הקהילייה המדעית לדחות תיאוריה, שהיתה מקובלת במשך זמן רב, ולהחליפה בתיאוריה אחרת. התיאוריה החדשה סותרת את התיאוריה הישנה ואימוצה טומן בחובו שינוי בהגדרות המושגים בהם השתמשה הקהילה המדעית כדי לתאר את העולם – 'האמת' המדעית משתנה.[16] מדברים אלו נהיר כי קון אינו טוען לאחדות או לאובייקטיביות וודאית ומוחלטת של המדע, אך לא ניתן להסיק מכך שקון אינו מאמין שקיימת אמת אחת בלבד, גם אם המדע והמדענים אינם מסוגלים לנסח אותה במילים ותיאוריות קוהרנטיות.[17] לעומת הרלטיביסט הלוקח את דעותיו שלו בערבון מוגבל, ובמקביל מקבל גם את דעות האחר כראויות (בהנחה וניתן למצוא להן ביסוס והצדקה מספקים בנסיבות בהן עלו), קון טוען כי אפשרי שכל התיאוריות הקיימות שגויות, אך כי לא ייתכן שתהיה יותר מתיאוריה נכונה אחת.

כפי שמשתמע מדבריו של קון לעיל, קיים בעיניו הבדל מהותי בין שלב המדע התיקני לבין שלב המשבר והשלב הקדם-פרדיגמטי. בעוד בשלבים בהם אין פרדיגמה ערך ההצדקה של התיאוריות השונות שווה, הרי שכאשר מגיע השלב של מדע תיקני, חל שינוי באופן ההערכה של תיאוריות מדעיות. לדבריו, "סיום הויכוח בין אסכולות שם קץ לחזרה המתמדת על יסודות […] בטחונם של המדענים שהם אמנם על הדרך הנכונה עודד אותם לקחת על עצמם עבודות מדויקות יותר, אזוטריות ותובעניות יותר. פטורים מן ההתעניינות בכל תופעה ותופעה […] יכלו עתה [המדענים], כקבוצה מאוחדת, לתהות על תופעות נבחרות באופן מפורט."[18] אם כן, בשלב המדע התיקני לא רק שתיאוריות שאינן מתמקדות בתופעות שהקונצנזוס המדעי והפרדיגמה הגדירו כחשובות אינן מקבלות התייחסות שווה אם ערך ההצדקה שלהן שווה, אלא שבמקרים רבים תיאוריות כאלו נדחות על הסף ומקוטלגות כלא-רציונאליות ועל כן לא שוות התייחסות רצינית, תוך הפרה בוטה של עקרון השקילות הרלטביסטי.

בין השורות כבר נגלית הצעתי כיצד בכל זאת משתלבות תורתו של קון והגישה הרלטביסטית של ברנס ובלור. הראיתי כיצד לגישה רלטיביסטית אין מקום בשלב המדע התיקני. בשלב הזה קהילת המדענים שואפת לאחידות רעיונית ווַדָּאוּת שגישות רלטיביסטית אינן מקנות. ואולם, בשלבי המשבר והשלב הקדם-פרדיגמטי, כאשר אין תיאוריה אחת שמסדרת את הידע האנושי לפי מדרג רציונאליות, אלא קיימות מספר אסכולות מתחרות, הגישה הרלטביסטית מתאימה יותר לניתוח שמציע קון. ברנס ובלור מציעים, בדומה לקון, כי עלייתה של תיאוריה אחת על פני האחרות אינה נובעת מטעמים לוגיים או פנימיים למדע, אלא היא תוצאה של פעילות חברתית, בתוך קהילת המדענים ומחוצה לה. בנוסף, כפועל יוצא, ברור כי בשלב כזה הבחירה בפרדיגמה אינה מתבססת על אמיתותה האובייקטיבית, אלא רק על התאמתה לנסיבות המקרה, כלומר על כוח ההסבר שהיא מציעה לסוגיה שקהילת המדענים מבקשת לפתור.

לסיכום, בין הגותם של בארנס ובלור והגותו של קון ישנם מספר הבדלים מהותיים. למרות זאת, באמצעות בחינת השלבים השונים במודל של קון, ניתן לראות בשלב המשבר ובשלב הקדם-פרדיגמטי מאפיינים של הגישה הרלטיביסטית, כפי שהיא מוצגת במאמרם של ברנס ובלור. אלו הם שלבים הכרחיים בהתקדמות המדעית, אשר בלעדיהם, כלומר בהעדר החלפת פרדיגמות שהתיישנו וקרסו, הפעילות בה עסוקים מדענים לא ראויה, על פי קון, להיקרא מדע. על אף ביקורת פופולרית על גישות רלטיביסטיות כי הן שומטות את היכולות לומר משהו על העולם תחת רגליהם של המדענים, נדמה כי שלבים או תקופות רלטיביסטיות – בהן כל תיאוריה זוכה לקריאה הרמנויטית והתחשבות בנסיבות בהן היא עלתה – הינם שלבים הכרחיים בהתקדמות ובהתפתחות המדע והידע שלנו על העולם.[19] עם זאת, ראוי לשים לב ולקצוב את התקופות בהן מדענים מרשים לעצמם גישות רלטביסטיות. זאת משום שעקרון השקילות הרלטיביסטי, מעצם הגדרתו וההגבלות שהוא מטיל על העדפת תיאוריה אחת על פני אחרת, מונע את עלייתה של פרדיגמה חדשה, וכאשר אין פרדיגמה, אין מדע.[20] אם נראה את הרלטיביזם כמשבר של המדע התיקני – משבר שמניע את האנושות והידע המדעי על ידי עידוד פרספקטיבות שונות, שמאפשרות חידוד ועדכון הכרחיים – נצליח לשלב בין שתי הגישות. אך עולה השאלה – האם באימוץ גישה רלטיביסטית בחיים ובמדע איננו כופים על עצמנו מצב של משבר תמידי?

 

ביביליוגרפיה

קון, תומאס סמואל. המבנה של מהפכות מדעיות. סדרה בעריכת בנימין הרושובסקי, "ספרות, משמעות, תרבות". תל-אביב: מפעלים אוניברסיטאיים, 1977.

Barnes, Barry, and David Bloor. "Relativism, Rationalism and the Sociology of Knowledge." In Rationality and Relativism, edited by Martin Hollis and Steven Lukes, 21-47. Cambridge, Massachusetts: MIT Press, 1982.

Bird, Alexander. "Thomas Kuhn." In Stanford Encyclopedia of Philosophy, edited by Edward Zalta, 2008.
< http://plato.stanford.edu/entries/thomas-kuhn/&gt;

Hacking, Ian. Scientific Revolutions, Oxford Readings in Philosophy. Oxford: Oxford University Press, 1981.

Longino, Helen. "The Social Dimensions of Scientific Knowledge." In Stanford Encyclopedia of Philosophy, edited by Edward Zalta, 2008.
<http://plato.stanford.edu/entries/scientific-knowledge-social/&gt;

Sharrock, Wes W., and Rupert Read. Kuhn : Philosopher of Scientific Revolution. Cambridge: Polity Press, 2002.
< http://www.uea.ac.uk/~j339/Kuhntogo.htm&gt;


[1] תומאס סמואל קון, המבנה של מהפכות מדעיות. בעריכת בנימין הרושובסקי, ספרות, משמעות, תרבות. תל-אביב: מפעלים אוניברסיטאיים, 1977. עמ' 14.

[2] ווס שארוק (Sharrock) ורופרט ריד (Read) מונים בין המבקרים את וו"א קוואין (Quine), הילארי פוטנאם (Putnam) ודונלד דווידסון (Davidson). ראה:

Wes W. Sharrock and Rupert Read, Kuhn : philosopher of scientific revolution (Cambridge: Polity Press, 2002.

[3] קון, המבנה של מהפכות מדעיות: עמ' 15.

[4] Barry Barnes and David Bloor, "Relativism, Rationalism and the Sociology of Knowledge," in Rationality and Relativism, ed. Martin Hollis and Steven Lukes (Cambridge, Massachusetts: MIT Press, 1982;

ראה קישור דוגמת זה במאמר מאת הלן לונגינו:

Helen Longino, "The social dimensions of scientific knowledge," in Stanford Encyclopedia of Philosophy, ed. Edward Zalta, 2008.

[5] Alexander Bird, "Thomas Kuhn," in Stanford Encyclopedia of Philosophy, ed. Edward Zalta (2008);

Sharrock and Read, Kuhn : philosopher of scientific revolution.

[6] קון, המבנה של מהפכות מדעיות.

[7] שם, עמ' 15-17.

[8] Barnes and Bloor, "Relativism, Rationalism and the Sociology of Knowledge," 22-23.

[9] Ibid., 46.

[10] קון, המבנה של מהפכות מדעיות: עמ' 14-15.

[11] ראה מסקנות שונות וסותרות הנובעות מניסוי שערך פושה (Pouchet),Barnes and Bloor, "Relativism, Rationalism and the Sociology of Knowledge," 29; ראה תיאוריות שונות בדבר אופיו של אטום בודד של הליום, אשר בקריאה הרמנויטית לא ניתן להכריע ביניהן, אצל קון: קון, המבנה של מהפכות מדעיות: עמ' 49. אל השאלה האם קיימת אמת אובייקטיבית אחזור בהמשך, שכן נדמה כי קון וברנס ובלור חלוקים בנקודה זו.

[12] Barnes and Bloor, "Relativism, Rationalism and the Sociology of Knowledge," 46.

[13] Ibid., 27.

[14] Ibid., 29.

[15] קון, המבנה של מהפכות מדעיות: עמ' 16.

[16] שם, עמ' 17.

[17] Ian Hacking, Scientific revolutions, Oxford readings in philosophy (Oxford: Oxford University Press, 1981), 4.

[18] קון, המבנה של מהפכות מדעיות: עמ' 26.

[19] שם, עמ' 83.

[20] שם, עמ' 85.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: