Skip to content

תרגיל תגובה – אבל ומלנכוליה

מאי 16, 2011

"If you can keep your head while all about you are losing theirs, perhaps you have misunderstood the situation." – Unknown joker

ממאמרו של זיגמונד פרויד (Freud), אבל ומלנכוליה,[1] עולה תחושה כי בני האדם איבדו את השליטה על חייהם וגורלם. משפטים כגון "צילו של האובייקט נפל אפוא על האני",[2] או "המלנכוליה מענה את עצמה, ללא ספק, בהנאה מלאה"[3] מבהירים כי האדם, "האני", הוא אובייקט סביל עליו פועלים כוחות שאינם בשליטתו. במאמר  נוסף שהתפרסם באותה שנה,A Difficulty in the Path of Psychoanalysis,[4] ביטא פרויד אמירה זו ביתר נחרצות, כאשר טען כי המדע הנחית שלוש מהלומות שפגעו בנרקיסיזם האנושי: א) מהפכת קופרניקוס והשינוי במיקומו ובמעמדו של כדור-הארץ במערכת השמש. ב) תיאוריות האבולוציה של צ'רלס דארווין שסותרת את התפיסה כי מוצאו של האדם שונה באופן איכותי ממוצאם של בעלי החיים. ג) תיאוריות פסיכואנליטיות (ובראשן התיאוריות של פרויד ועמיתיו) אשר טוענות כי קיימים חלקים לא מודעים בנפש האדם – חלקים שעל אף רצונו של "האני", אינם נתונים לשליטתו.

פרויד מתאר את סיומו של תהליך האבל כך: "לאחר עבודת אבל זו מקבל האני לרשותו את הליבידו שלו שהשתחרר מהאובייקט האבוד."[5] לעומת ההרמוניה והגמישות הליבידינאלית שהיא נחלתה של נפש 'בריאה', פרויד טוען כי במקרים פסיכופתולוגיים (מלנכוליים כמו גם מאניים),[6] קיימת התקבעות ליבידינאלית, אשר גורמת דיס-הרמוניה ומונעת מהליבידו לעבור מהזולת אל העצמי וחזרה אל הזולת. התקבעות זו מונעת מהעצמי לשחרר את הזדהותו עם הזולת שאבד ומכריחה אותו להפנים הן את הזולת – תהליך טבעי לכשעצמו – הן את הקונפליקט בין האני לבין הזולת, כלומר לפנות כנגד עצמו. פרויד רואה בטענות המלנכולי כלפי עצמו הדים לטענות המלנכולי כלפי הזולת – טענות שנסיבות המציאות (אובדן האובייקט) או דו-הערכיות שחש העצמי ביחס לאובייקט, מונעות ממנו לבטא.

את טענתו של פרויד ניתן להמחיש כך (על אף אסוציאציות ארומטיות שעלולות להיות לא נעימות): יש סתימה בצנרת שמונעת מהליבידו לזרום בחופשיות. לבעל הבית אין גישה לכל חלקי הצנרת, שכן היא חבויה, ברובה, בקירות וברצפה. לפעמים הבעיה נפתרת מעצמה, אך לעיתים יש צורך לקרוא לפסיכותרפיסט – השרברב של הנפש. תפקידו של הפסיכותרפיסט הוא לאתר את מקום הסתימה ולהאיר עליה בפנס, בעוד בעל הבית שוקד על פתיחתה ועל השבת הזרימה הליבידינאלית וההרמוניה לחייו.

מאמרו של פרויד נשען על ההבחנה בין התנהגויות נורמטיביות לבן התנהגויות פסיכופתולוגיות. מתצפיותיו, מגיע פרויד למסקנה כי אֵבֶל, תגובה שכיחה לאובדן אובייקט, משמר את ההרמוניה של החיים והקיום האנושי.[7] זאת לעומת מלנכוליה, שאינה נפוצה באותה מידה ואינה מאפשרת לאדם להמשיך לחיות את חייו בהרמוניה.[8] ואולם, על מנת להגיע מתצפיותיו לחלוקה בין התנהגות 'בריאה' והתנהגות 'פסיכופתולוגית', נדרשות שתי הנחות נוספות. הנחה אחת נוגעת לקישור שעשה פרויד בין התנהגות אבנורמלית לבין דיס-הרמוניה בחייו של אדם. ההנחה השנייה היא כי יכולה וצריכה להיות הרמוניה בחייו של אדם. על ההנחות הללו ערער תומאס סזאס (Szasz) במאמרו, The Myth of Mental Illness.[9]

לדברי סזאס ההנחה כי צריכה להיות הרמוניה בחייו של אדם אינה ריאלית לאור המגוון האנושי הרב והקשיים הרבים עימם נאלצים להתמודד בני-אדם במהלך חייהם.[10] זאת ועוד, סזאס מציע שינוי של המודל הפרוידיאני – ההתנהגות האבנורמלית אינה גורמת לדיס-הרמוניה, אלא היא תוצאה שלה.[11] מאמרו של סזאס, שהפך לספר רב-השפעה בגל האנטי-פסיכיאטרי של שנות השישים בארצות-הברית,[12] ערער על זכות הקיום של מקצוע הפסיכיאטריה, שעיסוקו המרכזי הוא אבחון וטיפול במחלות נפש והתנהגויות אבנורמליות, בטענה כי ההגדרה של התנהגות פסיכופתולוגית נקשרה עם ההגדרה של התנהגות אבנורמלית. הסטייה מהנורמה החברתית היא מה שהופך את המלנכולי לחולי, ולא מעשיו בפועל.

לאור הביקורת אותה השמיע סזאס, מאמרו של פרויד וההבחנה בין אבל כתגובה 'בריאה' ומלנכוליה כתגובה פסיכוגנית מצטיירים באור שונה מעט. על אף שאיפתם של פרויד ושל הפסיכותראפיה לתאר את הטקסונומיה הפסיכופתולוגית דוגמת ה DSM כאובייקטיבית, נהיר כי היא מבוססת נורמות חברתיות וסובייקטיבית במידה רבה.


[1] זיגמונד פרויד, אבל ומלנכוליה : פעולות כפייתיות וטקסים דתיים, בתרגום אדם טננבאום, זיגמונד פרויד – מבחר כתבים, בעריכת יצחק בנימיני, מהד' ב ומתוקנת, תל אביב: רסלינג, 2008.

[2] פרויד, אבל ומלנכוליה : פעולות כפייתיות וטקסים דתיים  26.

[3] פרויד, אבל ומלנכוליה : פעולות כפייתיות וטקסים דתיים  30.

[4] Sigmund Freud, "A Difficulty in the Path of Psychoanalysis [1917]," מקראה לקורס "תיאוריות אישיות" – תש"ע, האוניברסיטה העברית  בעריכת צבי כרמלי, ירושלים: האוניברסיטה העברית, 2010.

[5] פרויד, אבל ומלנכוליה : פעולות כפייתיות וטקסים דתיים 32-33.

[6] פרויד, אבל ומלנכוליה : פעולות כפייתיות וטקסים דתיים  34-36.

[7] פרויד, אבל ומלנכוליה : פעולות כפייתיות וטקסים דתיים  19.

[8] פרויד, אבל ומלנכוליה : פעולות כפייתיות וטקסים דתיים 20.

[9] Thomas Stephen Szasz, "The Myth of Mental Illness," Health, Disease, and Illness : Concepts in Medicine, eds. A.L. Caplan, J.J. McCartney and D.A. Sisti (Georgetown University Press, 2004). Also at:

http://psychclassics.yorku.ca/Szasz/myth.htm

[10] Szasz, "The Myth of Mental Illness,"   5.

[11] Szasz, "The Myth of Mental Illness,"   2.

[12] חמוטל  גרייף-ירון, השמן שעל גלגלי ההיסטוריה הפסיכיאטרית – חלק א': לינג, סאס ופוקו, 24/11/2004,

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=2525228, 20/02/2011.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: