Skip to content

אל אהוב ונתעב: עיון בשירת הוירהשייבה במושגי פסיכולוגיה התפתחותית

ינואר 1, 2013

I don't know anything like time-beats and metre

Nor the arithmetic of strings and drums;

I don't know the count of iamb and dactyl.

My lord of the meeting rivers,

As nothing will hurt you

I'll sing as I love.

                                                Basavaṇṇa 494.[1]

אף על פי שלא נמצאו עדויות מכריעות בדבר מייסדיהּ של מסורת הוירהשייבה (Virashaiva) נדמה כי קיימת הסכמה בין החוקרים כי במאה ה-12, באסווננה (Basavaṇṇa) הפיח בה רוח חדשה.[2]  מסורת זו, כפי שניכר היטב מכתביו של באסווננה, אינה דוגלת בפולחנים ובטקסים, אלא בבאקהטי (Bhakti) – ההתמסרות לאל – בקשר ישיר איתו ובניסיון להגיע לראייה לא-מתווכת של המציאות,[3] תוך התמקדות בסובייקט המאמין, ולא באל.

את כתביה של המסורת נהוג לחלק לשלוש קבוצות: כתבים פילוסופיים טהורים, ספרות שעניינה קדושים והאגדות שנרקמו סביבם, ו-ואקאנות (Vacana), קטעי שיר שמשויכים לרוב למורים המוקדים של המסורת. שירים אלו, שעצם שמם – מילולית, 'מה שנאמר'[4] – מרמז על אופייה האקטיבי, הספונטני והמיידי של העשייה הדתית של מסורת הוירהשייבה, כתובים בגוף ראשון ומדגישים את החוויה האישית של הדובר. הם מתמקדים בתיאור חווית האמונה ולא בתיאור מושא האמונה (האל), מבטאים מצבים וסיטואציות מהחיים הארציים ומשתמשים ברגשות וביחסים שמוכרים לשומע מחיי היום-יום כדי לתאר את החוויה הדתית.[5]

היות שסובייקטיביות המשורר ואישיותו כל-כך נוכחות ודומיננטיות בואקאנות, וכיוון שמרבית התיאורים אינם נוגעים ישירות לאל (שכן הוא אינו נגיש לבני האדם ואינו מושפע על ידי מעשיהם)[6] אלא להתרשמות המשורר מהווית האל, מעניין לבחון את התפקידים השונים המוענקים לו, את הכינויים השונים באמצעותם המשורר פונה אליו ומתאר אותו ואת השפעתם של הכינויים הללו על דמות האל במסורת. תפקידים ארציים אלו – אב-בן, בעל-אישה, אדון-עבד ואפילו פרוצה-לקוח – המושלכים (Projected) על אל שידוע עליו מעט מאוד, מעניינים עוד יותר לאור תיאוריות מתחומי הפסיכולוגיה, הן זו של קרל גוסטב יונג (Jung), שבחן את משמעותם הסימבולית של דימויים שונים בעל-המודע האנושי, והן לאור תיאוריות מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, שמספקת מסגרת מושגית פורה לבחינת יחסי בן-אב, בן-אם. בנוסף, מעניין לבחון את הסתירות הקיימות בין דמות האל בשירים שונים במסורת הוירהשייבה, ואפילו בין שירים שונים מפרי עטו של מחבר אחד. לבסוף, ייתכן כי באמצעות שימוש במסגרת מושגית פסיכולוגית ניתן למצוא דרך ליישב סתירות כאלה, או לכל הפחות להצליח 'לבנות' דמות אל שתצליח להכיל אותן בו זמנית. אפנה כעת לבחינה של מספר שירים המתארים את יחסיהם של המאמין-אל באופנים שונים.

Like a monkey on a tree

It leaps from branch to branch:

How can I believe or trust

This burning thing, this heart?

It will not let me go

To my Father,

My lord of the meeting rivers

                                                Basavaṇṇa 33.[7]

בשני השירים לעיל מופיע האל כדמות אב. אך בעוד האב המופיע בשיר 33 הוא דמות חיובית, מושא ערגתו של המשורר, אשר בניסיון להתקרב אליה עליו להתמודד עם מכשלות חייו הארציים, בשיר 705 נדמה כי האל אבוד וזקוק להכוונה. המאמין מציע את עזרתו לאל, כבנו המוצלח של אב זקן, עני ומבולבל. בשני השירים ניכר כי המשורר מחפש את קרבתו של האב, אך ההבדלים בין יחסי הכוחות בין האב והבן בולטים ביותר.

            כאשר בוחנים את התפקידים האמהיים הניתנים לשיווה ניתן להבחין בשני קולות, המודגמים היטב בשירים הבאים:

Śiva, you have no mercy.

Śiva, you have no heart.

 

Why why did you bring me to birth,

wretch in this world,

exile from the other?

 

Tell me, lord,

don't you have one more

little tree or plant

made just for me?

                                                Basavaṇṇa 64.[10]

As a mother runs

close behind her child

with his hand on a cobra

or a fire,

 

the lord of the meeting rivers

stays with me

every step of the way

and looks after me.

                                                Basavaṇṇa 70.[9]

גם כאן ניכרת המשיכה והרצון להיות קרוב לאם, אולם גם ניכרים הבדלים בין הציפיות של המאמין מהאל-האם, או בטיב הביצוע והעמידה של האל בציפיות המאמין. בשיר 64 מורגשת האכזבה העזה של המאמין מהאל, 'מדוע הבאת אותי לעולם אם אינך מסוגל לספק את צרכי? מדוע אינך מעניק לי תשומת לב (בדמות עץ שיהיה רק שלי)?' לעומת זאת, בשיר 70 ניכר כי אופי ההתקשרות (Attachment), אם אשתמש במושגי הפסיכולוגיה ההתפתחותית של ג'ון בולבי (Bowlby), בטוח יותר. המאמין מרגיש כי האל-האם מלווה אותו גם כאשר הוא  מעז, מסתכן ומתרחק ממנו.

יחסי הקרבה-ריחוק והמשיכה-דחייה בין המאמין והאל ניכרים ביתר שאת כאשר המטאפורה המרכזית היא זו של זוג האוהבים, לדוגמא בשלושת השירים הבאים:

O swarm of bees

O mango tree

O moonlight

O koilbird

I beg of you all

one

favor:

 

If you should see my lord anywhere

My lord white as jasmine

 

Call out

and show him to me

                                                 Mahādēviyakka 74.[13]

He bartered my heart,

looted my flesh,

claimed as tribute

my pleasure,

took over

all of me

 

I'm the woman of love

for my lord, white as jasmine

                                                Mahādēviyakka 88.[12]

For hunger,

there is the town's rice in the begging bowl.

 

For thisrt,

there are tanks, streams, wells,

 

For sleep,

there are the ruins of the temples.

 

for soul's company

I have you, O lord

White as jasmine

                                                 Mahādēviyakka 199.[11]

שלושת השירים לעיל מדגימים היטב את המשיכה העזה אל האל, את החיפוש העיקש אחריו בעולם החיצוני (74), מצד שני את ההרגשה כי המפגש עימו, האמונה בו, היא צורך (199), וזאת על אף כי המפגש עצמו, המפגש עם הראייה הלא-מתווכת של המציאות, מותיר את המאמין מרוקן ומנוצל ממשאביו החומריים (88) – אך לא מאמונה.

            ניכר כי דימויי האל השונים בשירת הואקאנה אינם מתיישבים באופן סינכרוני, וכי דמות האל העולה מהם אינה מציירת תמונה אחידה או אפילו קוהרנטית. בתרגיל זה ניסיתי להעלות על הכתב את המתחים בין הדימויים השונים, מבלי להציע דרכים ליישובם, אך ברי כי שימוש במושגים מתחום הפסיכולוגיה, המאפשרים חקירה של מופעי ההשלכה ובחינה של היחסים בין האל לבין המאמין, עם גמישות מסוימת ויכולת להכלה של ניגודים, מחשבות סותרות ורגשות מורכבים, תאפשר ליישב את הסתירות, ולהקנות מסגרת מושגית שבה ניתן, כפי שביקש באסווננה, 'לשיר כפי שאוהבים,' או באופן כללי יותר, לבטא את הדברים כפי שהמאמין מרגיש אותם.


[1] Speaking of Siva, ed. A. K. Ramanujan, Penguin classics (Penguin Books: Harmondsworth, Middlesex, 1987).

[2]  H. P. Malledevaru, Essentials of Viresaivism  (Bharatiya Vidya Bhavan: Bombay, 1973).

[3] Speaking of Siva: 29-31.

[4] אף על פי שניתן למצוא בשירים תקבולות דקדוקיות וקטעים חוזרים, שאינם מעידים על חופש וספונטניות בכתיבה.  ראה ibid., 37-44.

[5] Ibid., 53.

[6] כפי שניכר בשיר לעיל, As nothing will hurt you.

[7] Speaking of Siva: 68.

[8] Ibid., 87.

[9] Ibid., 71.

[10] Ibid.

[11] Ibid., 132.

[12] Ibid., 125.

[13] Ibid., 122.

ביבליוגרפיה:

Malledevaru, H. P. Essentials of Viresaivism [in English].  Bharatiya Vidya Bhavan: Bombay, 1973.

Speaking of Siva. [in English]. Penguin Classics. edited by A. K. Ramanujan Penguin Books: Harmondsworth, Middlesex, 1987.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: