Skip to content

הדדיות בקשר והדדיות בחברה

ינואר 1, 2013

"כמעט אין מי שחושב שהאהבה היא משהו המצריך למידה. גישה מוזרה זו מבוססת על כמה הנחות … רוב בני האדם רואים את בעיית האהבה בעיקר כבעיית היות נאהבים ולא כבעיית היותם אוהבים, כבעיית יכולתו של היחיד לאהוב. לפיכך הבעיה מבחינתם היא איך להיות נאהב, איך להיות נחשק… הנחנה שנייה המונחת ביסוד הגישה … היא שבעיית האהבה היא בעיה של מושא, לא בעיה של כושר. בני אדם חושבים שלאהוב זה עניין פשוט, אבל למצוא את המושא הנכון לאהבה – או לזכות באהבתו – הוא הדבר הקשה."[1]

בתגובתה לקראת השיעור השני, ובהערותיה במהלכו, התייחסה הגר לאופייה החד-כיווני של האהבה כפי שמתאר אותה אפלטון בפידרוס.[2] הגר עוקבת אחר מהלך נאומו של סוקראטס, ומזהה היטב כי הארוס לדידו של סוקראטס הוא תהליך טרנספורמטיבי, בו המאהב חווה התעלות מסדר ראשון, בה נשמתו הופכת דומה מעט יותר לאל שבמקהלתו שימשה, למשל זיוס. לעומתו, האהוב חווה התעלות מסדר שני בלבד – הוא אכן נדחף על ידי מאהבו להידמות לאל, אך אין מדובר באל שבמקהלתו שימשה נשמת האהוב – למשל, אפולון – אלא באל שבמקהלתו שימשה נשמת המאהב – בהמשך לדוגמא, זיוס. את תגובתה מסיימת הגר בתהייה "מדוע אין תהליך משותף של הגבהה הדדית, בה כל אחד הוא אוהב ואהוב, כל אחד הופך דומה לאל שלו ומנסה לקרב את יקיר לבו לאותו דמוי נשגב שמצוי בנשמתו. מדוע זה חד צדדי?"[3]

קריאה צמודה של הטקסט מאפשרת לענות על שאלתה של הגר, אך מעלה שאלות נוספות. בלב ליבו של הנאום, אך במשפט שאינו מפותח דיו, כותב אפלטון כך: "ואופיו של אלוהיו גם קובע את הדרך בה ינהג עם אהוביו ושאר האנשים ויתהלך עמהם; וגם את היה אשר יאהב בוחר לו כל אחד בהתאם לכך."[4] אם כן, הרי שבן לווייתו של זיוס יימשך אל בני לוויה אחרים של אותו אל, ולא אל חברי הפמליה של אפולון. כלומר, מתקיים מצב בו לכל אחד מהצדדים ישנה שאיפה אגואיסטית ואגוצנטרית – כל אחד מהם רוצה להיות דומה לאל שלו [המאהב], ורוצה שאהובו גם הוא יהיה דומה לאל שלו [המאהב]. עם זאת, כיוון שאוהבי זיוס יקשרו לאוהבי זיוס אחרים, נוצר מצב בו השאיפה האגואיסטיות מתאימות אחת לשניה, ומבקשות להגיע לאותו מצב עניינים בו שני בני הזוג מתקרבים אל זיוס. היות שכך, האמירה כי "המשתייכים לזיוס מבקשים, אפוא, שיהא אהובם עשוי בנשמתו כזיוס" לא מעידה על חוסר שוויון בין בני הזוג או על מצב בו המאהב אונס את אהובו להידמות לאל לא לו, אלא על מצב בו שאיפותיהן חופפות, ומאפשרות הדדיות ודינאמיות במערכת היחסים.

עם זאת, הטענה כי הנשמות מחולקות לפמליות, וכי הקשרים הארוטיים 'הטובים,' וייתכן שלטענת סוקראטס 'הראויים,' היחידים הם אלו שמתקיימים בתוך הפמליות הללו מעלה שאלות רבות. ראוי להימנע מצעד אנכרוניסטי, ואין להשתמש במערכת הערכים של תקופתנו כאשר אנו מפרשים את השקפת עולמם של כותבים מוקדמים, אך קשה שלא לראות הפרדה שכזו בין חלקים שונים באותה חברה כגזענות בוטה. עם זאת, ראוי לזכור כי אפלטון, והחברה היוונית באופן כללי, לא דגל בשוויון לכל בני האדם, אלא הבחין בין בעלי נכסים, נשים, ילדים ועבדים. עדויות רבות לכך ניתן למצוא בפוליטאה.[5]

אם כן, מודל האהבה שהציע סוקראטס בנאומו השני מאפשר שוויון בין האוהבים, אך גם מגביל אותם, שכן נמנעת מהם האפשרות לקיים קשר עם מישהו שאינו מבין פמלייתם האלוהית הקדומה. מסתבר אם כן, שבמחיר ההדדיות בקשר, נמכרה ההדדיות בחברה.


[1] אריך פרום. אמנות האהבה. בתרגום דפנה לוי. לוד: מחברות לספרות, 2001. 9-11. ההדגשות במקור.

[2] אפלטון. כתבי אפלטון: כרך שלישי. בתרגום יוסף ג ליבס. ירושלים: שוקן, מתורגם, 1975. 351-427.

[3] מתוך תגובתה של הגר, ההדגשה שלי.

[4] אפלטון, כתבי אפלטון: כרך שלישי: עמ' [252].

[5] אפלטון. כתבי אפלטון: כרך חמישי. בתרגום יוסף ג ליבס. ירושלים: שוקן, מתורגם, 1975.

אפלטון. כתבי אפלטון: כרך חמישי. בתרגום יוסף ג ליבס,  ירושלים: שוקן, מתורגם, 1975.

———. כתבי אפלטון: כרך שלישי. בתרגום יוסף ג ליבס,  ירושלים: שוקן, מתורגם, 1975.

פרום, אריך. אמנות האהבה. בתרגום דפנה לוי,  לוד: מחברות לספרות, 2001.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: