Skip to content

המידות הדאונטולוגיות: עיון בגישות שונות לסוגית מוסריות ההפלה

ינואר 1, 2013

מאמריהן של רוסלינדה הורסטהאוס (Hursthouse) וג'ודית תומפסון (Thompson) הם דוגמא לשתי עמדות שונות בפילוסופיה של המוסר – עמדה דאונטולוגית ועמדה המבוססת על Virtues, 'המידות הטובות.'[1] העובדה כי שתיהן כותבות על שאלת המוסריות של הפלות מאפשרת לערוך השוואה ישירה בין שתי העמדות הללו, ולעמוד על הבדלים מהותיים, לצד נקודות דמיון משותפות. במהלך תרגיל זה אנסה לערוך השוואה כזו, ובפרט אבחן את יחסן לסוגיות הקשורות לחירות, לאוטונומיה ולמימוש עצמי. בנוסף, אבחן כמה מן היתרונות והחסרונות של התייחסות תלוית-הקשר לשאלות מוסריות.

            במאמרה, מבחינה תומפסון בין השומרוני הטוב, לבין השומרוני הטוב-דיו (Minimally Decent Samaritan). בעוד השומרוני הטוב יפעל מעל ומעבר למצופה – ולמחויב בחוק – למען אדם אחר, תוך ויתור אישי (ברכוש, שכר או זכויות), השומרוני הטוב-דיו יפעל בהתאם למינימום המוסרי ההכרחי, אך לא מעבר למחויב בחוק וללא סיכון או ויתור אישי. לטענתה של תומפסון, גם אם קיים ציווי מוסרי לפעולה 'ראויה' – מטעם האל או החברה – שדורש מהפרט להתערב באופן עמוק יותר, או לוותר על יותר מזכויותיו האישיות, אין זה ראוי שחוק המדינה ידרוש זאת ממנו. לטענתה, זהו אכן המצב במרבית המקרים, מלבד בנושא ההפלות. למעשה, תומפסון טוענת כי הכלל שצריך להגדיר את המעשה המוסרי עבור בני האדם הוא חוק המדינה – כלומר חוק השומרוני הטוב-דיו. על פי חוק כזה, לא ניתן לחייב אישה לוותר על זכותה על גופה – וכל שכן על זכותה לחיים – עבור אדם אחר. על פי הגישה שמציגה הורסטהאוס, ובניגוד לגישה של תומפסון, לא קיימת הבחנה בין התנהגות ראויה לבין התנהגות מוסרית. לתפיסתה, פעולה מוסרית, וראויה, היא כזו המבטאת או מגלמת את המידה הטובה. למעשה, גישת המעלות הטובות דורשת מהפרט סף מוסרי גבוה יותר, שכן לא ניתן להסתפק במינימום ההגון (Decent), אלא יש לנהוג לפי המידה הטובה, צדק (Just).

להמחשת ההבדל בין הגישות ניתן לבחון את אחת הדוגמאות שמביאה תומפסון במאמרה. תומפסון מתארת מצב בו אח גדול מקבל חפיסת שוקולד אך אינו חולק עם אחיו הצעיר. לתפיסתה, האח הגדול פועל באופן שאינו ראוי, אך אינו לא-מוסרי. לעומתה, הורסטהאוס תטען כי בחירתו של האח הגדול אינה מוסרית, שכן בחירתו אינה מגלמת את הצודק והשוויוני, אלא את האנוכי והחמדן. עם זאת, הורסטהאוס טוענת כי יש לבחון כל מקרה לגופו, כמו למשל בנוגע לסוגיית ההפלות, בה הורסטהאוס אינה מכתיבה כלל זהב, אלא טוענת כי יש לבחון את הקשרם הפרטיקולארי של המקרים השונים. הפלה במקרה אחד עשויה להיות צודקת ונכונה, אך במקרה אחר להיות אנוכית ושגויה.

ניכר אם כן, כי לפי גישתה של תומפסון החירות וחופש הפעולה העומדים לרשות הפרט גדולים יותר. הדרישה כלפיו היא עמידה במינימום ההוגן, אך לא ברף מוסרי גבוה יותר, לכן רפרטואר הפעולות האפשריות שלו גדול. מצד שני, פרט שמחוייב בבחינת מוסריות הפעולות שלו בהשוואה למודל של מוסריות טוטאלית הינו מוגבל יותר.[2] אפשרות הבחירה היחידה שמציעה הורסטהאוס היא כאשר מעלות טובות שונות מציעות דרכי פעולה שונות. עם זאת, ניכר כי גם במקרה כזה לא עומד לרשות הפרט חופש פעולה רחב, אלא בחירה בין מספר מצומצם מאוד של אפשרויות שונות.

ראוי לזכור כי הן הגישה הדאונטולוגית והן גישת המעלות הטובות אינן מגדירות באופן ברור וחד-משמעי את הערכים העומדים בבסיסן, וכי הורסטהאוס כותבת באופן מפורש כי פרשנותה לסוגיית ההפלות, וטיעוני 'המידות הטובות' שהעלתה, מושפעים גם מערכיה הפרטיים ומהשקפותיה האישיות.[3] מתוקף כך, ניתן להתווכח על הבסיס הערכי של הגישות, ולטעון כי בחירה בערכים אחרים – או תשובה אחרת לשאלה 'מהו החוק האלוהי?' או 'מהם חוקי תבונה?' למצדדים בגישה דאונטולוגית – הייתה מביאה תוצאה שונות. במובן זה, שתי הגישות מאפשרות חופש יחסי, שכן כל אדם רשאי לבחור את ערכי הליבה של גישתו המוסרית. עם זאת, הורסטהאוס טוענת שהחופש אינו מוחלט וכי שתי הגישות אינן פלורליסטיות או רלטביסטיות, אלא קובעות במידה מסויימת מהו קיום ראוי ובעל-ערך.

העובדה כי בסיסן הערכי של שתי הגישות גמיש במידת מה, וכי ניתן להגדיר את מערכת הערכים שלהן באופנים שונים, וכמשתמע מכך את מערכת הציוויים באופנים שונים, פותחת פתח למיזוג בין שתי הגישות. במאמרה, מציגה הורסטהאוס את גישת המעלות טובות באמצעות ניסוח שתי הנחות יסוד:

ה.1. פעולה היא נכונה מוסרית אם ורק אם היא מה שאדם מעולה היה עושה תחת אותן נסיבות.

ה.1א. אדם מעולה הוא אדם שפועל באופן מעולה, כלומר שיש לו, ושהוא מגלם במעשיו, את המעלות הטובות.
ה.2. מעלה טובה היא תכונה שאדם צריך כדי לשגשג או לחיות טוב.

הורסטהאוס אינה ממשיכה בפירוט המעלות הטובות, שכן זהו בדיוק חופש הבחירה שהגישה מאפשרת. מכאן נובע מיזוג אפשרי עם הגישה הדאונטולוגית. באמצעות בחירה של מעלות טובות 'דאונטולוגיות', למשל התכונה, הנדירה כל-כך בחברתנו, פעולה בהתאם לכלל או עקרון מוסרי.

סוגייה נוספת העולה ממאמרה של הורסטהאוס, ובה נגעתי לעיל, היא טענתה כי יש לבחון את מוסריות הפעולה בהקשרם הפרטיקולארי של המקרים השונים. חסרונה הבולט של גישה כזו נעוץ בחוסר היכולת לנסח כללים מוסריים בעלי תוקף גורף אך בה בעת ספציפיים ומוחשיים (Tangible).[4] אילוץ זה מחייב את הגישה לנסח עקרונות מוסריים, ולא כללים, ומעמיס את נטל הפרשנות על הפרט. כאשר, הפרט מסוגל לכך, ייתכן כי מצב העניינים בפועל 'מוסרי יותר', אך כאשר מרבית, או אפילו חלק, מהאוכלוסייה – למשל, בני ובנות הטיפשעשרה ומבוגרים 'צעירים בשכלם' – אינם מסוגלים לכך, ייתכן כי ניסוח כללים גורפים יניב עולם מוסרי יותר.


[1] Hursthouse, R. "Virtue Theory and Abortion." Philosophy & public affairs 20, ‎no. 3 (1991): 223-46‎‏.‏ Thomson, J.J. "A Defense of Abortion." Philosophy & public affairs 1, no. 1 (1971): ‎‎47-66‎‏.‏

[2] ייתכן כי אדם יבחר כמעלות הטובות שלו מעלות שאינן טובות בעיני הכלל, כגון, ניצחון בכל מחיר. לכן, לא מדובר על מוסריות חיובית או שלילית, אלא טוטאלית, באחד משני הכיוונים הללו.

[3] הורסטהאוס, עמוד 244-6.

[4] למשל, 'לא תרצח'  – גורף ומוחשי; 'היה נכון' – גורף ולא מוחשי; 'לא תעשי הפלה כאשר המניע שלך הוא טיסה פוטנציאלית לטיול באירופה בקיץ' – לא גורף מתוקף היותו מוחשי וספציפי מדי.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: