Skip to content

מגפה בתנאי אי-וודאות

ינואר 1, 2013

בקטעים שונים בספרו של דניאל דפו (Defoe), יומן שנת המגיפה,[1] המתאר את קורותיו ורשמיו של הסוחר האנגלי H.F. בעת מגפת הדֶבֶר בלונדון בשנת 1665, מייחס המספר את מגפת הדבר למעשה אלוהי, וטוען שלמעשיהם של בני האדם לא הייתה השפעה רבה:

"Nothing but the immediate finger of God, nothing but omnipotent power, could have done it…. In that very moment when we might very well say, 'Vain was the help of man',— I say, in that very moment it pleased God, with a most agreeable surprise, to cause the fury of it to abate, even of itself…"[2]

מצב עניינים זה, בו בני האדם נתונים למרותו המוחלטת של האל, אשר קובע על אילו מעשים, באיזו חומרה ובאיזה תיזמון בני האדם ייענשו, אך כאשר אין שקיפות או מסגרת כללים ברורה למתן התגובה האלוהית – שכן פושעים וחוטאים רבים ממשיכים בחייהם מבלי להיענש מידי שמיים בעוד צדיקים רבים סובלים באופן אנוש –[3] דומה לניסוי שערך בשנת 1975 סליגמן (Seligman), במסגרת מחקר להבנת התנהגותן של חיות מעבדה (ובני אדם) בסיטואציות שאינן תחת שליטתן.[4]

            המחקר גילה כי כאשר כלבים שהיו קשורים ברצועה למדו שהם אינם יכולים להפסיק או לכל הפחות להתחמק מקבלת שוק חשמלי הם הפגינו 'חוסר-אונים נרכש' – הם נשכבו על רצפת הכלוב ויללו, במקום לנסות ולהשתחרר מהכלוב. הנתון המפתיע ביותר הוא כי הכלבים המשיכו להפגין את תגובת חוסר-האונים הנרכש גם כאשר שיחררו את הרצועה שכבלה אותם. מחקרי המשך הראו כי תופעה דומה קיימת גם אצל בני אדם.[5]

            ברוח מחקרים אלו, מעניין לבחון את התגובות השונות של תושבי לונדון שעליהם מספר H.F.. ראשית ישנם מגלי-העתידות, בעלי הקמיעות ורוקחי השיקויים. אלו מנסים למצוא סדר או תבנית בכאוס; לייצר, או להבין, את התבנית שעומדת בבסיס המערכת השכר והעונש האלוהית. H.F., וככל הנראה גם דפו, לועג להם, וטוען כי הסיבה שעקבותיהם נעלמו לאחר שוך המגפה היא ככל הנראה כיוון שנענשו בידי האל על שהונו ומעלו בכספיהם של בני המעמד הנמוך.[6] עם זאת, דפו אינו לועג על כל הנמנים על קבוצה זו. למשל, האיש בעל הפצע 'הברומטרי,'[7] שידע לחוש אם נמצא בחדר אדם חולה, שנדמה כי דפו מציג אותו באור כמעט חיובי.

            תגובה אופיינית נוספת שאפשר לזקק מתוך רשמיו של הסוחר הלונדוני היא פעלתנות-יתר כתוצאה מחוסר היכולת להשפיע על מהלך חייהם:

Then, with a kind of a Turkish predestinarianism, they would say, if it pleased God to strike them, it was all one whether they went abroad or stayed at home; they could not escape it, and therefore they went boldly about, even into infected houses and infected company; visited sick people; and, in short, lay in the beds with their wives or relations when they were infected. And what was the consequence, but the same that is the consequence in Turkey, and in those countries where they do those things–namely, that they were infected too, and died by hundreds and thousands?[8]

עם זאת, כפי שרומז הכותב, תחושת חוסר היכולת להשפיע היא רק תחושה. הרי ברור, לכותב כמו גם לקורא, שפעלתנות היתר של ההמונים קירבה אותם אל מותם. עם זאת, אין להכחיש כי גם תגובה מסוג זה היא תגובה נפוצה במצבים של חוסר-ודאות וחוסר השקיפות של הסיבתיות במערכת השכר והעונש.

            עם זאת, הגישות השונות להתמודדות שתוארו לעיל אינן ממצות את טווח התגובות האפשריות, ואינן מתארות את אופן התגובה של המספר למאורעות שפקדו את לונדון:

Terrified by those frightful objects, I would retire home sometimes and resolve to go out no more; … which time I spent in the most serious thankfulness for my preservation and the preservation of my family, and the constant confession of my sins, giving myself up to God every day, and applying to Him with fasting, humiliation, and meditation.[9]

הסתגרותו של המספר בביתו, והחלטתו להימנע מכל מגע עם גורם חיצוני, מלבד תפילה לאל, מזכירות מעט יותר את חוסר-האונים הנרכש של הכלבים בניסוי של סליגמן. עם זאת, ראוי לזכור את האופן המיסטי בו החליט H.F. להישאר בלונדון במקום להצטרף לאחיו בכפר,[10] ואת מסעותיו ברחבי העיר לצורך עסקים, אף על פי שהם כללו כניסה לרובעים נגועי מגיפה.[11]

עם זאת, בשונה מהאנשים שתוארו לעיל, סגנון ההתמודדות של המספר נדמה בריא ומסתגל מעט יותר. ייתכן כי יכולתו של המספר לשלב מנגנוני התמודדות והגנה שונים, לעיתים בו-זמנית, היא זו שעזרה לו לשרוד. אך, באותה מידה של וודאות, ייתכן כי הייתה זו החלטתה אלוהית, שלא הייתה ל H.F. שום השפעה עליה.


[1] Daniel Defoe, A journal of the plague year  (Modern Library, 2001 [1722]). Also available at http://www.gutenberg.org/ebooks/376.

[2] Ibid., 206.

[3] למשל ספר איוב.

[4] M.E.P. Seligman, Helplessness: On depression, development, and death  (WH Freeman/Times Books/Henry Holt & Co, 1975).

[5] D.S. Hiroto and M.E. Seligman, "Generality of learned helplessness in man," Journal of Personality and Social Psychology 31, no. 2 (1975).

[6] ובכך H.F. פוסל במומו, שכן גם הוא מנסה להסביר את המציאות באמצעות התיימרות להבין את כוונותיו ומעשיו של האל, הגם שאינו מנסה להשפיע על מהלך הדברים באמצעים מאגיים.

[7] Defoe, A journal of the plague year: 164.

[8] Ibid.

[9] Ibid., 65.

[10] Ibid., 11-12.

[11] Ibid., 66.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: