Skip to content

מי לאהובתי – אֵלַי!*

ינואר 1, 2013

בספרו, Works of Love,[1] מבחין סרן קירקגור (Kierkegaard) בין האהבה הארוטית והאהבה הנוצרית. לגישתו, בעוד האהבה הארוטית היא בת חלוף, תלותית ואינה מעניקה לאוהב מענה אמיתי לייאוש הקיומי בו נתונים בני האדם, האהבה הנוצרית היא נצחית, מעניקה עצמאות רגשית ורוחנית ומאפשרת לאוהב להתמודד עם המתח הפרדוקסלי בפנימיותו של האדם. לטענתו, האהבה הנוצרית, זו הנובעת מציות לא-מותנה לציווי 'אהוב!', מחוללת שינוי באוהב – היא מאפשרת לו להתחבר למימד נצחי, נשגב ושמימי, וכך מצילה אותו מזמניות הקיום שלו.

קירקגור מנסה לקעקע את אופיה ולערער על תוקפה של שבועת האהבה החילונית-אנושית – זו שעורך טקס הזוגיות שלה הוא משורר, ולא איש-דת והעדים לטקס הם בני הקהילה ולא האל – באומרו כי על מנת ששבועה תהיה תקפה עליה להישען על דבר-מה נשגב יותר ממושא השבועה עצמו.[2] כיוון שלטענתו שבועת אהבה בשם אהבה 'זמנית' אינה מהווה עוגן יציב דיו, הוא דוחה אותה על הסף ומחפש נקודת משען חזקה יותר, אלוהית. עם זאת, נדמה כי קירקגור ממעיט בערכם וכוחם של טעמי פעולה אנושיים-חברתיים יתר על המידה וכי הערך שהוא מעניק לקהילה ולכוחה של התחייבות אנושית אינו עומד בקנה מידה אחד עם כתיבתם של הוגים אחרים.

במאמר שעוסק בסימטריות הלגיטימציה של מעשה אי-ציות (כלומר, האם אדם התומך בסירוב פקודה 'ימני' מחויב לתמוך גם בסירוב פקודה 'שמאלני', ולהיפך), מציג אמיר הורוביץ' שני נימוקים לחובת הציות לחוק המדינה – עקרון ההסכמה ועקרון ההוגנות.[3] הורוביץ' טוען כי הרעיון המרכזי העומד בבסיס עקרון ההסכמה הוא:

"שהאזרחים הסכימו הסכמה משתמעת, באמצעות התנהגות מסוימת (כמו עצם ישיבתם בגבולות המדינה), או בשתיקה, וכדומה, לציית לחוקי מדינתם, והם חייבים אפוא לכבד הסכם זה ולציית לחוקים אלה […] החובה המוסרית לציית לחוק היא חובתו של אזרח כלפי האזרחים האחרים של מדינתו."[4]

את עקרון ההוגנות הורוביץ' מציג כך:

""הרעיון המרכזי שביסוד טיעוני ההוגנות […] הוא שציותו של אזרח לחוקי מדינתו מחויב מכוח ההוגנות כלפי חבריו האזרחים המצייתים לחוק. כשאנשים מקיימים פעילות משותפת בהתאם לכללים ומגבילים על-ידי כך את חירותם, אלה שכפפו את עצמם למגבלות כאשר נדרשו לכך זכאים לכפיפות דומה למגבלות מצד אלה שהפיקו טובת הנאה מכפיפותם שלהם למגבלות."[5]

הגם שמטרתו של תרגיל זה אינה לבחון לעומק את סוגיית הסימטריה של הלגיטימציה למעשי אי-ציות, ניתן לקחת ממאמרו של הורוביץ' שני טעמים אפשריים לציות לחוק המדינה, כלומר לאמנה החברתית; בהשאלה לנושא התרגיל, שני טעמים שנותנים תוקף לאמנה בין שני אנשים, לציות לשבועת אהבה. הראשון, הסכמתם של שני בני הזוג, בין אם הוצהרה באופן מפורש, באמצעות התנהגות מסוימת (למשל ענידת טבעת או ניהול משק משותף), מעלה חובה מוסרית לציית להסכם שנערך בין בני הזוג, חובה כלפי השותף/ה האחר. השני, טעם ההוגנות בין בני הזוג – כפי שהשותפה שלי אוהבת אותי, על המגבלות העצמיות השונות והמחירים שכרוכים בכך, כך אני מחוייב, מטעמי הוגנות, לאהוב אותה בחזרה.

אף על פי שאופן הצגת הטעמים על ידי הורוביץ' אינו חף מביקורת,[6] ניכר כי בעצם מעשה כריתת החוזה בין בני הזוג, בעצם ההצהרה של שבועות האהבה, הם נשבעים בשמן של חובות מוסריות, גדולות ויציבות יותר מזו של 'האהבה הזמנית' עליה כתב קירקגור. ברור, אם כן, שהקשר הזוגי, וטקס הזוגיות עצמו ­– ללא קשר למקצועו של עורך הטקס, בין אם יהיה זה משורר, איש-דת או נציג מערכת המשפט של המדינה) ­– מייצרים טעם לציות. ייתכן שטעמים אלו הינם 'חלשים' יותר מטעמי הציות הדתיים שהציע קירקגור; ייתכן שהם אינם מכריחים את האוהב לציות מוחלט ושלא יאפשרו לו להתחבר למימד נצחי, נשגב ושמימי. אף על פי כן, בכוחם של הטעמים הללו לשנות את פנימיותו של האוהב, לאפשר לו להתחבר למשהו גדול ממנו, לשותפתו לשבועה, ובכך יש בכוחה של 'האהבה הזמנית' הזו להציל אותו מזמניות הקיום שלו. ייתכן שלא יזכה לגעת בנצח, או שלא יזכה לעצמאות רגשית ורוחנית שתאפשר לו לפתור את המתח הפרדוקסלי בפנימיותו של האדם, אך עבור אוהב אתיאיסט (עבורו מושג הנצח עומד בסימן שאלה בכל מקרה), ייתכן כי אלו הטעמים החזקים ביותר שיש בנמצא.


* התרגיל נכתב מנקודת מבט גברית-הטרוקסואלית-אתאיסטית, אך מטעמי נוחות והזדהות אישית בלבד.

[1] Søren Kierkegaard. Works of love, Kierkegaard's writings. Princeton, N. J.: Princeton University Press, 1995.

[2]  Ibid, pp 29-30.

[3] הורוביץ, אמיר, "אי-ציות לחוק וא-סימטריה מוסרית בין שמאל לימין", בתוך: עיון, נ"ה (אפריל 2006).

[4] שם, עמ' 200. ההדגשה במקור.

[5] שם, שם.

[6] ראה למשל, סטטמן, דני, "אי-ציות לחוק: תשובה לאמיר הורוביץ", בתוך: עיון, נ"ה (אוקטובר 2006): עמ' 437-444.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: