החוט המשולש והבגדים הלבנים: האם מחבר ספר קהלת הושפע מהאפוס הבבלי עלילות גלגמש?

החוט המשולש והבגדים הלבנים: האם מחבר הספר קהלת הושפע מהאפוס הבבלי עלילות גלגמש?

"Labyrinths and mazes have their own structure, designed to take the wanderer close to the goal, then further away, closer and so on. The wanderer, however, has to make an effort. The maze aims to confuse and to provide guidance simultaneously. It seems to me that this is what Qohelet is: a literary labyrinth." (עזיז 206:2000)

מבוא

החיפוש אחר משמעות החיים אינו חדש בתרבות האנושית. מראשית האנושות, פילוסופיים רבים עסקו בשאלה זו וטקסטים רבים נכתבו בניסיון לענות עליה. במהלך העבודה אשווה בין שני טקסטים כאלו, ואנסה לעמוד על הזיקה והקשר ביניהם. הטקסט הראשון הוא עלילות גלגמש, אפוס בבלי רחב-יריעה המגולל את סיפורו של מלך ארך בחיפושיו אחר חיי הנצח.[1] הטקסט השני הוא ספר קהלת, ספר פיוטי המעלה רעיונות רדיקאליים רבים, כמו גם מספר שאלות הנוגעות לזהות המחבר וכוונותיו בכתיבת הספר.

****

עלילות גלגמש

עלילות גלגמש הוא אפוס ענק המכיל קרוב ל – 3000 טורי שיר והוא ככל הנראה היצירה החשובה ביותר שהעניקה התרבות המסופוטמית לספרות העולם. הגיבור המרכזי של החיבור הוא גלגמש, מלך ארך, שחיי ככל הנראה בין השנים 2500-2700 לפנה"ס. סיפורים רבים ושונים נכתבו על אודותיו עד המאה ה-21 לפנה"ס, אך כפי הנראה הם אוחדו לקובץ סיפורי אחד רק בתקופה הבבלית המוקדמת (2000-1600 לפנה"ס), על-ידי משורר אנונימי. הנוסח המלא ביותר של האפוס נמצא בנינוה, בספרייתו של אשורבניפל, מלך אשור. נוסח זה שונה במקצת מהנוסח המוקדם והוא חובר ככל הנראה בתקופה הבבלית התיכונה (1000- 1600 לפנה"ס), על-ידי המשורר סין-לקה-אוניני. בחפירות בתל מגידו נמצאה כתובת מן המאה ה-14 לפנה"ס המכילה עותק חלקי של עלילות גלגמש.[2] שמותיהם של גלגמש וח'ומבבה (יצור מפלצתי בו נלחם גלגמש[3]) נמצאו גם במגילה בקומראן, אך אפשרי שמקור השמות אינו באפוס המדובר.[4] עוד על הממצאים הארכיאולוגים בהמשך.

האפוס עוסק בשני נושאים עיקריים: המתח שבין הציוויליזציה וחיי-הפרא, והחיפוש אחר חיי הנצח והאל-מוות. קו העלילה האחרון מעניין בהקשר להשוואה לקהלת, ולכן אתמקד בו. גלגמש מודע להיותו בן-תמותה, ובשלבים המוקדמים של העלילה שאיפותיו לחיי-נצח מסתכמות ברצון לקנות לעצמו שם.[5] מותו של אנכידו חברו מביא את ההבנה בדבר המוות הבלתי נמנע לסף דלתו של גלגמש.[6]

בחיפושיו אחר חיי-הנצח פוגש גלגמש את שמש (אל השמש), את סידורי המוזגת ואת אותנפישתים. שלושתם מבשרים לו כי חיפושיו הם לשווא, וכי בני האדם אינם זכאים לחיי הנצח. דבריה של סידורי מעניינים במיוחד בדמיונם לפסוקים ז'-ט', פרק ט', קהלת, ועוד אדון בכך בהמשך. בסוף הלוח ה-11 חוזר גלגמש לעירו ללא חיי נצח, ולמעשה חוזר לנקודת המוצא. המסר הוא כי דרכם הטובה ביותר של בני האדם לגעת בחיי-נצח היא הישגיהם הגשמיים והמורשת החומרית שישאירו אחריהם.

לעלילות גלגמש יש לוח נוסף, הלוח ה-12. לוח זה הוא ככל הנראה תוספת מאוחרת, ובו מופיע סיפור חלופי על מות אנכידו.[7] עלילתו של הלוח מתארת את ירידת אנכידו אל השאול, בכדי להחזיר את כלי המשחק[8] של גלגמש ואת האירועים שהובילו לכליאתו ולמותו שם. לבקשת גלגמש, פותחים האלים אנכי ונרגל צוהר בשאול ורוחו של אנכידו עולה ומשוחחת עם גלגמש. המסקנה העולה משיחת הרעים היא כי מי שהעמיד צאצאים רבים בחייו או מצא את מותו בקרב, מצבו בשאול טוב יותר. כמו כן, על אף אי הסכמה בין המתרגמים השונים, נהיר כי גם למהירות המוות יש השלכה על החיים בשאול.[9]

קהלת

בספר קהלת מתוארים רשמיו של אדם שחיפש את משמעות החיים אך הגיע למסקנה כי בני-האדם אינם מסוגלים לגלות אותה. קהלת מתאר את המציאות כפי שהוא רואה אותה, על מגוון הסתירות והפרדוקסים שבה. בחיפושיו אחר משמעות הקיום, מגיע קהלת למסקנה הפסימית שלמעשיהם של בני האדם אין משמעות. בפרקים הסוגרים את הספר עולה טענה כי על בני-האדם לקבל את גורלם כפי שנקבע על-ידי האל, ולשמוח בחייהם כל עוד יש באפשרותם לעשות זאת. טענותיו הרדיקאליות של קהלת אינן קלות לעיכול, הן לאדם המסורתי,[10] והן לקורא הביקורתי, השואף להבין את פירושו ומשמעו של הטקסט.[11]

על-פי המסורת את הספר כתב שלמה המלך,[12] אך כפי הנראה מחבר הספר היה מורה וחוקר באחד מהיכלי החוכמה של ירושלים.[13] השערה זו זוכה לחיזוק מהעובדה שבכתביו עולים רעיונות ושאלות שעלו גם בכתבי החוכמה של המזרח הקדום, יוון ומצרים, עובדה היכולה להעיד על היכרותו עם הכתבים הללו. עוד על המקורות וההשפעות החיצוניות בהמשך.

ג'וזף עזיז (Azize) מעלה במאמרו מספר גישות נוספות.[14] אחת מהן היא כי הספר נכתב על ידי אדם שאינו קהלת, אך על-פי דבריו והרצאותיו. לדידו, גישה זו יכולה להסביר חלק נכבד מן הסתירות הרבות המופיעות בספר, כיוון שהטקסט אינו תוצאה של כתיבה סדורה ומחושבת. ברוס וויליאם ג'ונס (Jones) מביא במאמרו את מסקנותיו של יוברט גרים (Grimme) הטוען כי הכותב הוא המלך יהוכין, וכי הספר נכתב בגלות בבל, אך נדמה כי מרבית החוקרים, כולל ג'ונס עצמו, אינם מסכימים עם מסקנותיו של גרים.[15]

מיכאל פוקס (Fox) וחוקרים נוספים טוענים כי על-פי השימוש במילים ממקור פרסי (למשל, "פרדס" ו"פתגם"), עלינו להניח שהספר נכתב לאחר גלות בבל, כלומר לאחר מחצית המאה החמישית לפנה"ס. ישנם סימנים לכך שבן-סירא, מחברו של ספר חוכמה חיצון שנכתב בין השנים 180-190 לפנה"ס, קרא את קהלת והושפע ממנו. מכך מסתמן כי הספר נכתב לא יאוחר מהמאה השנייה לפנה"ס. ניתוח לשוני של הספר, וכן רעיון עליית הנשמה לאחר המוות (שמוצאו ככל הנראה הלניסטי), ממקמים את זמן כתיבת הספר במאה השלישית לפנה"ס, כלומר כאלף שנים לאחר ניסוחו הסופי של האפוס "עלילות גלגמש".[16]

עזיז מצטט במאמרו מחקר של איאן יאנג (Young) ובו הוא טוען כי הלשון בה משתמש מחבר קהלת אינה בהכרח מהתקופה שלאחר גלות בבל. כמו כן, עזיז טוען כי יש מקום לשאלה האם המקור של רעיון עליית הנשמה לאחר המוות הוא אכן הלניסטי:

"If something new did appear under the sun, why assume it appeared in Greece?"[17]

לכן, טוען עזיז, ללא עדויות נוספות קשה מאוד לקבוע מתי נכתב ספר קהלת.

השפעות מתרבויות שונות בכתיבתו של ספר קהלת

ספר קהלת מעלה שאלות פילוסופיות ותיאולוגיות רבות. שאלות ממין זה העסיקו את התרבות האנושית משחר קיומה. לא פלא אם כן שנמצא טקסטים רבים, בתרבויות שונות, העוסקים בשאלות דומות. הספרות המחקרית העוסקת בהשפעות השונות על ספר קהלת רבה, ואין זה במסגרת עבודה זו להציג את כולה, אך אנסה להציג מקצתה.[18]

גרים (1905), אהרן שפר (1967, 1969), ז'אן דה-סויניאק (1978), ווילפריד ג'ורג' למברט (1960, 1980) וג'ונס (1990) מצביעים על קשר בין עלילות גלגמש וטקסטים מסופוטמיים נוספים לקהלת.[19] דה-סויניאק הצביע גם על השפעות של התרבות המצרית וההלניסטית. רולנד אדמונד מרפי (1992) טוען לקשר ברור וחזק עם התרבות המסופוטמית, להשפעה ניכרת של התרבות המצרית, ואומר ששאלת ההשפעה ההלניסטית עדיין שנויה במחלוקת.[20] מיטשל דאוד (1966) ניסה להראות קשר תרבותי בין קהלת ובין טקסטים כנעניים ואוגריתיים, וכן השפעה הלניסטית.[21] מ' אליועיני (1977) התייחס למחקרו של דאוד וניסה לשלול את טענותיו, וכן לשלול את טענותיו של גינזברג (1961) בדבר השפעה ארמית על מחבר קהלת.[22] עזיז (2000) מציין כי מחקרים רבים הצביעו על השפעה יוונית, אך שולל טענה זו בלהט. לדידו, אין יצירה הלניסטית בעלת מאפיינים דומים לקהלת, בעוד שבתרבויות מערב-אסיה ניתן למצוא מספר דוגמאות (למשל, עלילות גלגמש).[23] ארנסט הורטון (1972) הראה כי קהלת עסק בשאלות שהעסיקו גם את אפלטון, הרקליטוס ואת הטאואיסטים.[24] הורטון אף מביא ציטוט מתוך ה"צ'ואנג דזה", אחד משני הספרים המרכזיים בטאואיזם:

All streams flow into the ocean, but the ocean never runs over.[25]

הורטון מנתח ומשווה את הגישות של הטקסטים השונים לשאלות פילוסופיות ותיאולוגיות, אך למרות הדמיון הרעיוני, ואף הדמיון המילולי, הוא אינו טוען לקשר או רצף תרבותי בין הטקסטים.

ראוי לציין גם את עמדתו של מוריס ז'סטרו (1919), כפי שג'ונס מצטט במאמרו:

Jastrow saw no literary dependence. Rather, the similarities proved to him that Qoheleth's "point of view, therefore, is one that could grow up in a Semitic environment at any time, without outside influence".[26]

גישה זו תואמת לדעתו של פוקס, הטוען להתפתחותם העצמאית של רעיונות דומים בתרבויות השונות.[27]

הרצף התרבותי שבין עלילות גלגמש וקהלת והממצאים הארכיאולוגיים

למרות אי הבהירות בעניין תקופת חיבורו של ספר קהלת,[28] בין תקופת חיבורו של האפוס עלילות גלגמש (1600-1000 לפנה"ס, בנוסח המאוחר של סין-לקה-אוניני), ניתן להניח כי בין חיבורם של שני הטקסטים חלפו לפחות כמה מאות שנים. אם כן, האם, וכיצד, נשמר רצף תרבותי בין שני הטקסטים?

על שאלות אלו קשה לענות, אך ניתן לחפש תשובות בממצאים הארכיאולוגיים. ג'ונס מציין במאמרו שני ממצאים בעלי ערך לשאלת הרצף התרבותי.[29] האחד, מציאת כתובת בתל מגידו שעליה מופיע חלק מהאפוס הבבלי. לממצא זה חשיבות רבה כיוון שהוא מאפשר למחבר ספר קהלת להכיר את האפוס גם מבלי להיות בבבל עצמה, ובכך להחליש את טענתו של גרים.[30] הכתובת השנייה נמצאה במערות קומראן ובה מופיעים שמותיהם של גלגמש וח'ומבבה. כתובת זו מתוארכת לתקופה שבין המאה השלישית לפני הספירה לשנת 164 לפנה"ס. יש לציין כי ישנם חוקרים הסבורים כי על אף השמות הדומים, גלגמש וח'ומבבה המופיעים במגילה זו אינם גלגמש וח'ומבבה של האפוס הבבלי.[31] יצחק צפתי כותב על מציאת מגילות ובהן קטעים מספר קהלת במערה נוספת באותו אזור.[32]

כתובת נוספת נמצאה בתל מסכנה שבסוריה של ימינו, שם שכנה העיר הקדומה אמר. בכתובת זו נזכרים שמותיהם של גלגמש, אנכידו וח'ומבבה.[33] גם כתובת זו מרמזת על היכרות עם האפוס הבבלי באזור ירושלים והסביבה הגיאוגרפית הקרובה לה. בהקשר זה ראוי לציין את השערתו של גינזברג  בדבר מקור ארמי קדום לקהלת.[34]

למרות ממצאים חשובים אלו, לא נמצאו עדויות חותכות בדבר הרצף התרבותי בין סין-לקה-אוניני ובין מחברו של ספר קהלת.[35]

השוואה ספרותית-לשונית

אעבור כעת לבחינת ההבדלים הספרותיים בין הטקסטים.[36] מבנהו הספרותי של קהלת משולש. הספר מתחיל בהקדמה בגוף ראשון, תיאור עלילות המחבר ולאחריו עצות מעשיות הנשענות על ניסיונו האישי של המחבר. נוסף על אלו יש בקהלת גם אפילוג ופרולוג בגוף שלישי.[37] לכתיבה מסוג זה, המשיאה עצות מעשיות, ניתן השם ספרות חוכמה דידאקטית-מעשית. במקרה של ספר קהלת, מדובר גם על אוטוביוגרפיה בדיונית.[38] למרות השימוש במבנה של ספרות החוכמה הדידאקטית-השמרנית, תוכן הספר הוא ראדיקלי ומתאים יותר לספרות החוכמה העיונית, ה"פילוסופית". ספרות זו, שנציגה המובהק הוא ספר איוב, שואלת שאלות, מעלה תהיות ומערערת על האמונות המסורתיות.[39]

קהלת כתוב בעיקר בסגנון פרוזאי, אך ישנם מספר קטעים הכתובים בסגנון שירי. המחבר עושה שימוש בתקבולות, הן במבנים המקובלים שלהן, והן במבנים שחורגים מן הכלל.[40]

עלילות גלגמש הוא אפוס רחב יריעה, כתוב בלשון פיוטית ועושה שימוש באמצעיים אומנותיים רבים הידועים לנו מעולם השירה. בעלילות גלגמש לא מופיעים המבנה המשולש והאלמנט האוטוביוגרפי שבקהלת. כמו כן, העצות המעשיות הניתנות בו מכוונות לדמויות בטקסט, ולא לקורא. בגלגלמש יש דיאלוגים רבים (בין דמויות אנושיות, ובין דמויות אנושיות ואלים), בעוד שבקהלת דו-שיח שכזה אינו בנמצא. ג'ונס מגדיר את האפוס כביוגרפיה דידאקטית או בדיונית.[41] בגלגמש יש התייחסות לעם ולמקום בו מתרחשת העלילה, גם אם בקווים כלליים, בעוד שבקהלת, מלבד בפסוק הראשון, שכפי הנראה הוסף על ידי עורך מאוחר, אין התייחסות למקום ההתרחשות, או לעמו של המחבר, בני-ישראל.[42]

"והחוט המשולש, לא במהרה, ינתק  " – קהלת ונאומו של גלגמש

אהרן שפר טוען כי הדמיון הרב בין קטעים בספר קהלת וטקסטים אכדיים ושומריים מוביל למסקנה כי קיימת ירושה ספרותית בין שתי התרבויות – גם אם איננו יודעים בוודאות כיצד נשמר הרצף התרבותי ביניהן.[43] במיוחד עניין את שפר הדמיון בין פרק ד', ט'-יב', וקטע מתוך הלוחות הרביעי והחמישי (בגרסה המאוחרת) של עלילות גלגמש.[44] בקטע הבבלי מתוארת התקרבותם של אנכידו וגלגמש למקום משכנו של ח'ומבבה. כאשר אנכידו מתחיל לגלות סמני חרטה, גלגמש משכנע אותו להמשיך במסע.

שפר טוען כי בנוסף לדמיון הצורני, הרעיון העומד בבסיס שני הטקסטים, "טובים השניים מן האחד", דומה, וכך גם השימוש בפסוקית "והחוט המשולש לא במהרה ינתק". החוקר מדגיש את המבנה המספרי-המדורג של הפסוקים בקהלת, ואת קיומו של אותו מבנה מדורג גם בקטע המסופוטמי.

שפר נעזר בכתובות נוספת וגורס כי פירוש 'החוט המשולש' הוא חבל לגרירת ספינות בו היו עושים שימוש רב בתרבות המסופוטמית.[45] אחת מן הכתובת שבהן נעזר שפר היא גרסה אכדית של מיתוס, עתיקה יותר מהגרסה של סין-לקה-איוניני, ובה מופיע הסבר זה בתוך הקטע המדובר. נראה כי ההסבר הושמט בחלק מגרסאות המיתוס, אך כי הוא נכלל בגרסאות המוקדמות שלו.

שפר מציין כי הקשר בין פסוק יב' לפסוקים הקודמים לו בקהלת רופף במקצת.  טענתו של שפר היא כי ככל הנראה מחבר קהלת הכיר את המיתוס הבבלי, ומצאו חן בעיניו תוכנו וצורתו של נאום גלגמש, לכן בחר להכניס אותם לכתביו.[46] לדידו, הסיבה להשמטת החלק המסביר את הביטוי 'החוט המשולש' היא שלרשות מחבר קהלת עמדה גרסה בה היה חסר חלק זה, או שהמחבר בחר להשמיט אותו מכיוון שלא התאים לתנאי הסביבה בה הוא חי.[47]

ג'ונס מעלה אפשרות נוספת וטוען כי אפשרי שהן המשורר המסופוטמי והן מחבר קהלת שאבו השראה מפתגם שהיה ידוע ושכיח, וגורס כי הדמיון בין הקטעים אינו מוכיח כי מחבר קהלת שאב השראה מעלילות גלגמש בכתיבתו את פרק ד', ט'-יב'.[48]

"יהיו בגדיך לבנים  " – קהלת ועצתה של סידורי המוזגת

ג'ונס עורך במאמרו השוואה מקיפה בין קהלת ט':ז'-ט', ובין קטע מתוך הלוח העשירי של עלילות גלגמש.[49] ג'ונס טוען כי כל אחד מן הקטעים משתלב היטב ביצירה בה הוא מופיע. עצתה של סידורי נוגעת לכך שעל גלגמש להפסיק להתאבל על אנכידו, והיא חוזרת על ביטויים שנאמרו מוקדם יותר בעלילה על-ידי האל שמש. כמו כן, בקהלת מופיעים הביטויים 'עמל', 'הבל' ו-'תחת השמש' האופייניים לספר זה. ניכר כי, בהנחה ומקורו של הקטע אכן בבלי, מחבר ספר קהלת עיבד את הטקסט בכדי שיתאים ליצירה ולטעמו וסגנונו האישי.[50]

ג'ונס מצביע על דמיון בתוכן, בשפה ובמבנה הקטעים. בין נקודות הדמיון שמעלה ג'ונס ניתן למנות: 1) יש המלצה להפסקת מנהגי אבלות (אכילה והנאה מכך, בגדים לבנים וטיפוח הראש). בעלילות גלגמש יש לכך הסבר פשוט יחסית. גלגמש ממשיך להתאבל על מות אנכידו וסידורי מציעה לו לחדול מכך. לעומת זאת, בקהלת, קשה לראות כיצד העצה להפסקת מנהגי האבלות מתאימה לתוכן הספר. 2) בשני הקטעים יש שימוש בצורת הציווי של הפעלים. בעלילות גלגמש השימוש בצורת הציווי כמעט מתבקש (סידורי הרי מנסה לשכנע את גלגמש). לעומת זאת, בקהלת, השימוש בצורת הציווי נדיר ביותר. את מרבית עצותיו מנסח קהלת בהטיית העתיד של הפועל. 3) יש המלצה להנאה עם אישה.[51] 4) ישנה אמירת סיכום הגורסת כי זהו ייעודם של בני-האדם (בקהלת: "כי הוא חלקך, בחייך" –  בגלגמש: "כזו וכזה משפט [האדם]!")[52]

ג'ונס מציין כי אמנם קיימים טקסטים נוספים החולקים נקודות דמיון אחדות עם קהלת, אך טוען כי אם ניקח בחשבון את הדמיון הרב, הן מבחינה תוכנית והן מבחינה צורנית, ואת פרק הזמן שחלף בין כתיבת הטקסטים, נגיע למסקנה כי מחבר ספר קהלת הכיר את אפוס הבבלי, וסביר שעשה בו שימוש בחיבורו של הספר.[53]

****

מסקנות וסיכום

קשה לומר כי בידנו תשובה ניצחת לשאלה האם עלילות גלגמש היוו השראה ישירה או אפילו עקיפה בכתיבתו של ספר קהלת. על אף שבין תקופת חיבורו של האפוס הבבלי ובין תקופת חיבורו של ספר קהלת חלפו ככל הנראה כאלף שנים, נמצא כי יש ביניהם נקודות דמיון לרוב, הן מבחינה תוכנית והן מבחינה צורנית. נראה כי מרבית החוקרים טוענים שלא סביר כי הדמיון בין שני הטקסטים הוא אקראי. ואולם, אין בנמצא עדויות ארכיאולוגיות שיכולות להצביע על רצף תרבותי ישיר או עקיף בין שני המקורות.

ישנן עוד השוואות שניתן וחשוב לערוך, למשל, השוואה לשונית מקיפה יותר. השוואה שכזו תוכל לבדוק את טענותיו של ג'ונס בנוגע לשימושים זהים מבחינת תוכן, אך שונים בצורתם, של המילה 'עמל' (והרעיון העומד בבסיסה), בשני הטקסטים. כמו כן תוכל השוואה שכזו לבדוק את טענותיו בעניין שימוש במילים דומות מבחינה צורנית, אך שונות מבחינה תוכנית (למשל, שמו של האל 'שמש' במיתוס הבבלי והביטוי 'תחת השמש' בקהלת).[54] מחקר לשוני נוסף, שיש להמשיך ולהיות ערניים להתפתחויות שיבואו בעקבותיו, הוא זה של יאנג, המעמיד בסימן שאלה את תיארוכו של ספר קהלת, ויכול לצמצם באופן ניכר את הפערים הכרונולוגיים בין שני הטקסטים.[55]

השוואה נוספת אותה יהיה מעניין לערוך היא השוואה של המסר והתוכן הפילוסופי והתיאולוגי הגלוי והחבוי בשני הטקסטים. בהקשר זה ראוי לציין את מאמרו של הורטון וכן את מאמרו של ג'ונס, כמו גם את הניתוח של פוקס לספר קהלת.[56] בהשוואה שכזו ניתן יהיה לנתח את תרומתו של האפילוג בכל אחד מן הטקסטים. עניין נוסף אותו ניתן לבחון הוא תהליך הדה-מיתולוגיזציה והירידה מכס המלכות שעוברים גלגמש וקהלת, וכן את יחסם של אלה למלוכה.[57] נקודה שלישית אותה ראוי לבחון היא שאלת מקומה של הדת במציאת משמעות לחיים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בטקסטים. ניתן לציין בקצרה כי למרות היותם מאמינים, ואף כבוני מקדשים לאלוהיהם, אין הגיבורים מוצאים נחמה למצוקותיהם בכך.[58]

לסיכום, מקובלת עלי מסקנתו של ג'ונס, הטוען כי סביר בהחלט להניח כי מחבר קהלת הכיר את האפוס הבבלי, ואף השתמש בו כמקור ספרותי, לפחות במקרה של פרק ט':ז'-ט'. כמו-כן, מקובלת עלי מסקנתו כי סביר שמחבר קהלת שאב מהמיתוס על גלגמש גם במקומות אחרים, למשל בפרק ד':ט'-יב', או כי שניהם התייחסו לאותו מקור קדום, שאולי היה פתגם בשפת הדיבור היום-יומית.

ביבליוגרפיה

אליועיני –

1977 – אליועיני, מ'. מחקרים: בקהלת ומשלי. ירושלים: הוצאת קרית ספר בע"מ, תשל"ז.

ג'ונס –

1990 – Jones, Bruce William. "From Gilgamesh to Qoheleth", The Bible in the Light of Cuneiform Literature. Eds. William W. Hallo, Bruce William Jones, Gerald L. Mattingly. Lewiston, New York: Edwin Mellen Press. Pp. 349-379.

גורדיס –

1971 – Gordis, Robert. Koheleth – The Man and His World: A Study of Ecclesiastes. New York: Schocken Books.

גינזברג –

1961 – גינזברג, חיים אריה. קהלת. עריכה: ב' מזר. ירושלים: דפוס רפאל הכהן בע"מ, תשכ"א.

1963 – Ginsberg, H.L. "The Quintessence of Koheleth" Biblical and Other Studies. Ed. Altman, Alexander. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press, 1963. 47-59.

הורטון –

1972 – Horton, Ernest Jr. "Koheleth’s Concept of Opposites as Compared to Samples of Greek Philosophy and Near and Far Eastern Wisdom Classics." Numen, International Review for the History of Religions 19 (1972): 1-21

למברט –

1995 – Lambert, Wilfred George. "Some New Babylonian Wisdom Literature", Wisdom in Ancient Israel. Eds. John Day, Robert P. Gordon and H.G.M. Williamson. Irthilingborough, Northhants, Great Britain: Woolnough Bookbinding Ltd, 1996. 30-42.

עולם התנ"ך –

קליין, יעקב ואחרים. מגילות: עולם התנ"ך. עריכה: יעקב קליין, יצחק אבישור, מיכאל הלצר, יאיר זקוביץ ומיכאל פוקס. תל אביב: דודזון-עתי, 1994.

עזיז –

2000 – Azize, Joseph. "Considering the Book of Qohelet afresh." Ancient Near Eastern Studies 37 (2000): 183-214

סטוקנברוק –

1997 – Stückenbruck, Loren T. The Book of Giants from Qumran: texts, translation, and commentary: Texts and studies in ancient Judaism 63. Tübingen: Mohr Siebeck.

שפר –

1967 – שפר, אהרן. "הרקע המיסופוטאמי של קוהלת ד, ט-יב." ארץ–ישראל ח' (תשכ"ז) 246-250.

1969 – שפר, אהרן. "ידיעות חדשות על מקור "החוט המשולש." ארץ–ישראל ט' (תשכ"ט) 159-160.

שפרה וקליין –

שפרה, ש' וקליין, יעקב מיכאל. בימים הרחוקים ההם: אנתולוגיה משירת המזרח הקדום. תל אביב: הוצאת עם עובד, 1996.

AB –

Seow, Choon-Leong. The Anchor Bible: Ecclesiastes: A New Translation with Introduction and Commentary (Volume 18C). United States of America: Doubledy, Dell Publishing Group, Inc., 1997.

ANET –

Pritchard, James B., Ed., Ancient Near Eastern Texts: Relating to the Old Testament. Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 1950.

WBC –

Murphy, Roland Edmund. Word Biblical Commentary: Ecclesiastes (Volume 23A). Ed. John D. W. Watts. Dallas, Texas: Word Books, 1992.

---

[1] התרגומים בהם נעזרתי בעבודה זו הם של ש. שפרה ויעקב קליין לעברית וכן תרגום של ג'יימס פריצ'ארד (Pritchard) לאנגלית. ראה שפרה וקליין ו-ANET.

[2] על כך ראה, ג'ונס 1990, עמוד 350.

[3] סיפור זה מתואר בעלילות גלגמש, בלוחות iii, iv, v. ראה שפרה וקליין, עמודים 211-232.

[4] על כך, ראה ג'ונס 1990, עמוד 350.

[5] ראה ANET, עמוד 79, שורה 13.

[6] ראה ANET, עמודים 91,92. שורות 10.3.30-32, וכן 10.2.12-14.

[7] על כך ראה שפרה וקליין, עמוד 289.

[8] כלי משחק, אלה וכדור, לפי תרגומם של שפרה וקליין, ראה שפרה וקליין, עמוד 290, שורות 4-5. לפי תרגומו של פריצ'רד אלו הם תוף ומקל תיפוף ((Drum and Drum-stick על-פי ANET, עמוד 97, שורות 12.4-5.

[9] על פי ANET מי שמת בפתאומיות זוכה למים טהורים לשתייה, ראה ANET, עמודים 97-99. על פי ההקדמה של שפרה וקליין מוות חטוף נחשב כעונש על חטא, אך מתרגום לטקסט עולה תמונה שונה. ראה שפרה וקליין, עמוד 289, והשווה עמוד 294, שורות 146-147.

[10] על רצון התנאים להוציא את הספר מכתבי הקודש ולגנזו, ראה כתביו של מיכאל פוקס בעולם התנ"ך עמוד 162.

[11] ראה הציטוט בראש העבודה, מאת החוקר ג'וזף עזיז (Azize). ראה עזיז 2000, עמוד 206.

[12] רוברט גורדיס (Gordis) אף טוען בספרו כי מסורת זו ככל הנראה הצילה את הספר מגניזה. ראה גורדיס 1971, עמודים 39-42.

[13] בספרו, קושר מ' אליועיני בין שמו של קהלת לשורש קהל. עוד טוען המחבר כי שמו של קהלת נבע ממנהגו לאסוף סביבו קהל וללמדם – חיזוק נוסף לטענה כי היה מורה. ראה אליועיני 1977, עמוד1.

[14] על כך ראה, עזיז 2000, עמודים 197-8.

[15] על כך ראה ג'ונס 1990, עמוד 349.

[16] על כך ראה כתביו של מיכאל פוקס בעולם התנ"ך, עמוד 164,  וכן AB, עמודים 36-38.

[17] ראה עזיז 2000, עמוד 203.

[18] בעריכת סקירה זו נעזרתי בסקירה הספרותית שערך במאמר של עזיז, וכן בהפניות שבמאמרו של ג'ונס. ראה: עזיז 2000, עמוד 200-202, וכן ג'ונס 1990.

[19]גרים ודה-סויניאק (De Savignac) מצוטטים במאמרו של ג'ונס. ראה ג'ונס 1990, עמודים 349 ,367 בהתאמה; ראה שפר 1967, שפר 1969; למברט (Lambert) מצוטט במאמרו של עזיז. ראה עזיז 2000, עמודים 201, 202; ראה ג'ונס 1990.

[20] Murphy . ראה WBC, עמודים xlii-xlv.

[21] דאוד (Dahood) מצוטט במאמרו של עזיז. ראה עזיז 2000, עמוד 200.

[22] ראוי לציין כי אליועיני אינו מציין לאיזה ממאמריו וספריו של גינזברג הוא מכוון חיצי הביקורת שלו, אך ניתן לנחש כי כוונתו לספר הפירושים שהלה פרסם ב-1961. ראה אליועיני 1977, עמודים 112- 132, והשווה גינזברג 1961, עמוד 30. למאמר נוסף באותו נושא, ראה גינזברג 1963, עמוד 59.

[23] לטיעוניו בעניין שלילת ההשפעה הלניסטית, ראה, עזיז 2000, עמודים 189-190, 200, 202.

לטענתו על כך שאין יצירה דומה בתרבות יוון, ראה עזיז 2000, עמוד 184.

[24] ראה הורטון 1972.

[25] להפניה לציטוט, ראה שם, עמוד 10, הערה מספר 19.

[26] Jastrow. לציטוט כפי שהוא מופיע במאמרו של ג'ונס, ראה ג'ונס 1990, עמוד 349.

[27] בהקשר זה ראוי לציין כי אחד מנימוקיו של מיכאל פוקס לתיארוכו המאוחר של ספר קהלת, סותר את אחד מטיעוניו להתפתחות העצמאית של הרעיונות המובאים בספר קהלת. פוקס מציין כי מחברו של ספר בן-סירא הכיר את ספר קהלת והושפע ממנו, אך באותה עת, טוען כי "ספקנותו וביקורתו [של ספר קהלת] מכוונות כנגד הנחות היסוד של ספרות חוכמה זו [בן-סירא ומשלי]". ראה עולם התנ"ך, עמוד 164 והשווה עולם התנ"ך, עמוד 167.

[28] לגישתם של פוקס ואחרים, המאה השלישית לפנה"ס. אך לגישתם של עזיז ויאנג תקופת חיבור הספר אינה ידועה, אך ייתכן שמוקדמת בהרבה. ראה הפרק "קהלת" בעבודה זו, והערות מספר 19, 20.

^[29] ראה ג'ונס 1990, עמוד 350.

^[30] ראה הערה 18 לעיל. לגישות השונות לזהות מחברו של ספר קהלת, ראה הפרק "קהלת" בעבודה זו.

^[31] לתיארוך מגילה זו, ולגישות השונות בעניין זהותם של גלגמש וח'ומבבה במגילה, ראה סטוקנברוק 1997, עמודים 66-74.

^[32] על כך ראה, עולם התנ"ך, עמוד 192.

^[33] על כך ראה במאמרו של עזיז 2000, עמודים 203-204. וכן למברט 1995, עמודים 39-41.

^[34] ראה גינזברג 1961, עמוד 30 והלאה. וכן, ראה גינזברג 1963, עמוד 59.

[35] ראה ג'ונס 1990, עמודים 368-369.

[36] בניתוח המבנים הספרותיים נעזרתי במאמרו של ג'ונס, ראה ג'ונס 1990, עמודים 350, 366. וכן בכתביו של יעקב קליין, ראה עולם התנ"ך, עמודים 162-164.

[37] ג'ונס מצטט חוקר בשם לונגמן (Longman) הטוען כי האפילוג והפרולוג הם תוספת מאוחרת, ראה ג'ונס 1990, עמוד 350.

[38] תרגום המושג לעברית ממעיט קמעה בערכה של היצירה. המושג המקורי הוא Fictional didactic autobiography. ראה ג'ונס 1990, עמוד 350.

[39] עוד על כך, ראה כתביו של קליין, עולם התנ"ך, 162-164.

[40] עוד על ניתוח האמצעיים האומנותיים שבשימוש בספר קהלת, ראה גורדיס 1971, עמודים 87-111.

[41] ראה ג'ונס 1990, עמוד 351.

[42] עוד על כך, ראה עזיז 2000, עמוד 199.

[43] ראה שפר 1967, וגם שפר 1969.

[44] לגרסה המאוחרת עם השלמות מן הגרסה העתיקה ראה שפרה וקליין, עמוד 223, שורות 225'-231', וכן עמוד 226, שורות 76 -78. לגרסה העתיקה של סיפור גלגמש וח'ומבבה, ראה שם, עמוד 301, שורות 106-114,.

[45] ראה שפר 1967, ועיין בכתובות המובאות בנספחים למאמר. וכן, ראה כתביו של שפר בעולם התנ"ך, עמודים 182-184. לפירוש נוסף של 'החוט המשולש' בהקשר המסופוטמי ראה AB, עמודים 188-190. לפירוש אחר בו השניים הם אב ואם, ו'החוט המשולש' הוא בנם, בהקשר של הפסוקים הקודמים ליב' שעניינם משפחה, ראה גורדיס 1971, עמודים 242-243.

[46] שפר אף טוען כי קהלת העתיק לא רק את המשל, אלא גם את הנמשל, וגורס כי גם בקהלת הכוונה היא לשנים שהם גלגמש ואנכידו, ולאחד שהוא ח'ומבבה. ראה שפר 1967, עמוד 249.

[47] למסקנתו של שפר, ראה שפר 1967, עמוד 248.

[48] ראה ג'ונס 1990, עמודים 367-369.

[49] ראה ג'ונס 1990, עמודים 369-372. לקריאת תרגומו של הקטע, ראה ANET, עמוד 90, .10.3.6-14

[50] ראה ג'ונס 1990, עמוד 370.

[51] ג'ונס מציין כי בעברית המילה 'אישה' יכולה להתייחס לאישה במובן wife או במובן woman. לכן, לא ברור האם בקהלת, בדומה לגלגמש, הכוונה היא להנאה עם אישה במסגרת נישואין, או מחוץ למסגרת זו. ראה ג'ונס 1990, עמוד 371.

[52] ראה, קהלת ט':ט'. שפרה וקליין, עמוד 265, שורה 73יט'.

[53] ראה ג'ונס 1990, עמוד 372.

[54] ראה ג'ונס 1990, עמודים 365-368.

[55] ראה הערה מספר 20, לעיל.

[56] ראה הורטון 1972, ג'ונס 1990 ופוקס 1999.

[57] על כך ראה ג'ונס 1990, עמוד 357-358.

[58] על כך ראה ג'ונס 1990, עמוד 364-365.